סתיו קפריסאי בחוץ, מוזיקה קלאסית, שישה רוכבים רובצים מדושני עונג על הספות בכפר podulas בהרי הטרודוס, קפריסין. אפשר לחתוך את השלווה בסכין. גברת באום יורדת אל הלובי לארוחת בוקר מתוודעת אל רוכבי האופניים, היא צריכה את השקט שבכפר כדי לכתוב את ספרה השלישי. מסתבר שזה לא פטנט רק שלה, עמוס עוז ישב כאן שלושה חודשים, באותו המלון בדיוק וכתב את ספרו “אותו הים”.
בעלה של גברת באום היה הסגן של אריק שרון ב 101, השיחה קולחת על הצנחנים של פעם ועל כתיבה. החברים מסגירים שאני לא כותב רק למגירה, מייד מתעוררת ההשראה וגורמת לי לפתוח מסמך חדש בגוגל, היא מצידה מבטיחה לקרוא את רישומי המסעות שלנו בבייקפאנל.
כתב וצילם: עזרא שהרבני
חוצה קפריסין באופניים
שורשי חוצה קפריסין באופניים החלו בדיוק לפני שנה בסופשבוע בפאפוס. פול דיבר על הסינגלים של האולימפוס בתשוקה אנגלית טיפוסית ” it is nice” וזה הספיק לנו כדי להתרגש ולגנוב סופ”ש של אפיק point to point לרכיבה מ lafkara לפאפוס דרך ההר שגובהו 1950 מטר. בדיוק כמו תאריך הלידה של אודי זקן החבורה, שהצטייד בחשמלוק כדי לגשר על הפערים והצטרף למסע חוצה קפריסין. שהרי שלושה פרמטרים מהווים את מחזור החיים, זמן כסף וכוח, תמיד חסר אחד: כשאתה ילד אין לך כסף, כשאתה בוגר אין לך זמן וכשאתה זקן אין לך כבר כוח ובשביל זה המציאו את החשמלוק.
מיקיצה לעקיצה
פחות משעה נסיעה לטרמינל, פחות משעה טיסה ללרנקה, קפריסין. פחות משעה הקפצה לתחילת המסלול, בברוטו מדובר בשש שעות מרגע ההתעוררות בבית ועד תחילת הרכיבה בכפר lafkara. האי נראה שומם, אין רכבים בכבישים ואנחנו לא פוגשים נפש חיה למעט ציידים המתניידים בטנדרי טויוטה לבנת כנף או ישובים במעין מארב על שרפרפים בצידי הכביש, מצויידים ברובי צייד וכלבי קוקר ספניאל.
פול שלח מסלול בסטראווה, גייס את ניק ברכב הליווי, שלושת ימי הרכיבה נבנו סביב מסלול ה E4 European Long Distance Path החוצה את אירופה, כשחלק נכבד מהרכיבה הוא כבישים פנימיים בלית ברירה עקב שיפועים דו ספרתיים. בכפרים תחנות ההסעה ממומנות על ידי חברת הבירה המקומית keo ומשמשות פרסומת הנראית למרחוק.
לעיתים פספסנו שבילים ומצאנו את עצמנו חוצים הרים על שבילי אש רחבים מדורדרים, נזכרים באותם השבילים שהיינו רוכבים לפני שנכנסו סינגלי קק”ל ליערות.
צילום: רוני פסח
סרג’יו, אני הורג אותך -טייק 1
אל הכפר lazanias אנחנו מגיעים מורעבים אחרי 35 ק”מ של רכיבה ללא מגע אדם, אנחנו מחוץ לעונה, הכפר נטוש, המסעדות סגורות. לפול מסתבר היה מידע מוקדם ואכן ניק עם רכב הליווי נשלח אל סופרמרקט להביא צידה לדרך. אנחנו חולמים על תה, קפה, גבינת חלומי, באגטים, ירקות ומוצאים את ניק עם פריסה אלטרנטיבית של מתוקים מסוכרים פלוס שישיית מים. לסמן מסנן בין שיניו ומסתבר שזו לא הפעם היחידה בטיול את המשפט האלמותי ממבצע סבתא “סרג’יו, אני הורג אותך”.
אל פסגת האי
כולם רוצים את משכן האלים אצלם. יש אולימפוס בקפריסין, יש ביוון ואפילו יש אחד על המאדים שגובהו פי שלושה מהאוורסט, אלא שבקפריסין בנקודת השיא במקום משכן האלים יושב לו בסיס צבאי והכביש מוביל רק לעמדת הש”ג, כחמישים מטר מתחת לפסגה הרשמית.
שני שבילי הליכה טבעתיים בגבהים שונים יש סביב להר: העליון artemis שאורכו 7 ק”מ והתחתון atalante שאורכו 14 ק”מ. שניהם תיכוניים, ידידותיים למשתמש והרכיבה היא בינות לעצי האורן השחור black pine הכפופים מעומס פגעי מזג האוויר, השלג הברד והרוחות. תוסיפו לתפאורה עצי ארז וערער עם נופים דרמטיים אל קפריסין ההררית.
בכל מפגש של הכביש עם השביל תמצאו עמדת תיקון אופניים מזוודת היטב שמעלה את התהייה כמה זמן מתקן כזה היה שורד בארץ.
אחת ממעטפות הסינגל מובילה אל מכרה chromite – מינרל מעורב של כרום, נחושת ברזל ומגנזיום. המכרה היה פעיל עד שנות השמונים והשביל במקור הוא שביל החמורים הקפריסאים הידועים בקשיחותם שהובילו את תוצרת המכרה. כיאה למינרל מתכתי הסינגל מקבל אותנו בניצנוצים בוהקים אל מול השמש ואנחנו מתהפנטים על אופני ה Whyte התכולות, מנסים לא לסטות מהשביל אל התהום הפעורה משמאל.
השביל המסולע נע עם כיוון השעון ועובר בין עצים שגילם מוערך בכ-500 שנה, למעט תולעת פה ושם סופסוף אופני השבילים 27.5 עושות את העבודה.
אנדראס
אנדראס בעל המלון ב podulas הוא גם ראש הכפר. כבר בכניסה הוא מציג את ההקדשות של עמוס עוז ואת הספר בעברית ובתרגום לאנגלית.
לפני שני עשורים חיו פה 1500 איש, גידלו פה דובדבנים ויצרו תעשייה לבריטים, היום נשארו רק חמישים. הכפר מתוחזק היטב ולו אפילו סניף בנק, מוזיאון תחנת משטרה וכנסיה. האגדה מספרת שהגיע שוטר חדש והחל לחלק דוחות חניה לתיירים שהגיעו לכפר, הגיע אליו אנדראס וסגר את תחנת המשטרה…
קפריסין מה?
לרכיבה עם נציגי הגיל השלישי יש את הדינמיקה שלה: עם הגיל השמיעה נפגעת, כל משפט נענה ב”מה”, כל מילה נאמרת פעמיים. חנוך רוזן הפך מזמן לאמן המושמע ביותר באוסף הדיסקים שלהם. בשארית הכסף המשותף שנשאר בסוף הטיול אנחנו מתלבטים מה ישפר את המצב: לקנות מכשיר שמיעה או אולי מגאפון.
תוסיפו לזה את העבר הצה”לי של התותחנים בחבורה ויש סיכוי סביר לשמוע שיחה קלאסית בסגנון של: “אתה הולך לרכוב? “לא, אני הולך לרכוב”, “אה, חשבתי שאתה הולך לרכוב”.
סרג’יו, אני הורג אותך, טייק 2
הירידה מההרים אל פאפוס נפתחת ברכיבה של 15 ק”מ לאורך נחל זורם, שמו Dhiarizos וסופו בגשר Tzelefus – גשר מהתקופה בה שלטו הונציאנים. הנחל מאופיין בעצי דולב ענקיים, עלי שלכת מצהיבים, סטייל נחל גחר רק הרבה יותר.
אל הנחל השני xeros שמו, דילגנו לאחר טיפוס למעבר הרים. בנחל הזה הנוף הוא יותר גלילי, ארץ ישראלי, עצי זית רחבי גזע, רועי צאן עם עיזים לבנות מלאות בשר. השביל לא נותן הנחות וחוצה עשרות מעברי מים מצד לצד, גורם לנו לחייך כשרוני מודיע שאין לו נעליים ספייר לחזור לארץ. למחרת הוא יחזור לארץ בתצורה של שקיות ניילון בין הגרביים לנעליים.
הנהר מתפתח לאגם ענק Foinkas reservoir. מרחוק אנחנו רואים את הסיבה: הסכר. האגם נוגע לא נוגע בשביל, בקו המים כפר תורכי שננטש לא ברור אם עקב בניית הסכר או עקב חילופי האוכלוסין. אני נזכר בפול שאמר שהעונה היתה עונה גשומה באי אבל לא מפנים את האזהרה שלו: “if you arrive to a dead end take the right turn”
לשון של אגם משתלטת על הדרך והופכת אותה לתת מימית, ביננו לבין המשך השביל מפרידים מאות קובים של מים, follow the line, זה המוטו בניווט עצמי בארץ זרה. אנחנו לוקחים החלטה וחוצים בשחיה, אודי שם את החשמלוק על הגב, מונע ממנו לבדוק האם הוא עמיד למים.
פול מחכה לנו בפסגה, מנופף בידיו, לא ברור אם מתוך דאגה לנו או לקראנק, לא מאמין לדבקות שלנו במסלול. מסתבר שניסה ללא הצלחה בצעקות שריקות ונפנופי ידיים לשנות לנו את התוכניות ולהנחות אותנו להימנע מחציית ים סוף.
סרג’יו, אני הורג אותך-טייק 3
בשעת ערב מאוחרת אנחנו נוגעים בים, אחרי יום שבו הפידינג זון היחידי שהיה הוא תה ועוגיות בחוות החמורים ברגעי הנחל האחרונים עוד לפני ההתרחבות לאגם.
בפאפוס אנחנו בוחרים לישון במקום הכי מרכזי בעיר, הטיסה היא בשעת בוקר מוקדמת, המוזיקה מהפאבים המשפריצה בדציבלים פליליים גורמת לנו להתהפך מצד לצד ומכינה אותנו כהוגן ליום העבודה הראשון בשבוע. היחיד שישן כמו תינוק הוא נציג הגיל השלישי, החשמלוק. מסתבר שהחיים ללא מכשיר שמיעה הרבה יותר שקטים.
___________________________________________________________________________