רוני ואיתי מספרים על חוויה אדירה בג’ירונה, שהפכה ליעד לרכבת אווירית של רוכבי כביש ישראליים
ג’ירונה היא Cycling hub – מכה של רוכבי אופניים. עיר עם חיים שוקקים, מכוונת ומכוילת לתת את כל המעטפת לרוכבי האופניים המגיעים אליה. יש בה חנויות מותג של היצרנים המובילים והמוכרים כמו קסטלי, BMC, חנות עצומה של טרק ועוד. יש מלא בתי קפה , הכל מאוד Bike friendly. עם מתקני אופניים בחוץ, אופניים תלויים וחולצות ממותגות של הקפה למכירה בפנים. המקום קלט רוכבי עבר שהשתקעו שם וחלקם מפעילים את העסקים האלה, וזה מייצר אווירה מושלמת לחופשת רכיבה.
הקפה והאוכל מעולים
הכל מאוד ידידותי לצמחוניים וטבעוניים, ויש הרבה סוגים של מטבחים ולא רק אוכל ספרדי: אוכל אתני, מערבי, פיצות, והכל מהכל. האיזור של הקוסטה בראבה (החוף) חזק מאוד בפירות ים, שווה להתפנק על זה. גדי שגם חי בספרד כמה שנים בעבר מדגיש ומזהיר, לא לפספס אלכוהול כשצריך: המשקאות הטיפוסיים לאזור הם הג’ין אנד טוניק, ואת הטינטו דה וראנו (בתרגום “האדום של הקיץ”… סוג של סנגריה).
איפה לישון?
ג’ירונה זו עיר די גדולה, שיש בה אוניברסיטה ולכן היציאה מהעיר קצת מקשה, ולוקחת כ 5-7 ק”מ. יש חומרים ביוטיוב על איך יוצאים מהעיר לכל כיוון, זה יכול להיות מעט מבלבל למי שלא בודק את זה. אנחנו גרנו בעיר העתיקה במרכז, קצת יותר יקר אבל הכל ממש קרוב וליד הדירה. למרות היות המקום מרכז העניינים, שקט. הרבה אנשים מגיעים למלון Carlmany שנמצא כ 150 מ’ מהעיר העתיקה אבל לא בפנים, והמחיר שלו זול יותר עם חדרים גדולים יחסית. התמורה לכסף טובה, ויש מקום לשים את האופניים.
בלי רכב, בלי אופניים, עם רכבת מהשדה
החלטנו לנסוע “קל”: נחתנו בברצלונה ולא שכרנו רכב וגם לא הבאנו איתנו אופניים. הרכבת מברצלונה לוקחת כשעה וחצי-שעתיים, קלה וזולה. אתה יורד מתחנת הרכבת ישר לחנות של BMC. יש כמובן עוד אפשרויות, אותנו עניין להתרשם מה-BMC. משם לקחנו את האופניים אחרי שכוונו בדיוק לצרכים שלנו. הם חיכו לנו במידות מתאימות, ולפיין טיונינג אפשר להחליף סטם, אוכף וכו׳. מביאים את הפדלים מהבית ומשלמים כ 250 יורו לאדם לחמישה ימים. אפשר למצוא מגוון של אופני כביש, סיקלו או שטח, כולל דגמי קצה. חיפוש מהיר ברשת יגלה לא מעט אופציות כמו Eat Sleep Cycle, bikerentalgirona ועוד.
נסענו קל יותר, וזו היתה הזדמנות טובה להתנסות עם דגם אופניים חדש ואחר, בטכנולוגיה העכשווית. כבעלי הילוכים מכניים ומעצורי חישוק, המעבר להילוכים חשמליים ומעצורי דיסק היו התנסות כייפית. אגב בכל מקרה היינו מגיעים ברכבת, גם אם היינו מביאים איתנו אופניים. לנסוע קל זה העניין פה.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
יש אפשרות נוחה להזמין הסעה פרטית מהשדה לג’ירונה וחזרה ל 5 אנשים, בעלות של כ-400 יורו. זה מאוד נח, כולל אופניים. השירות נקרא Airport taxi – חפשו באינטרנט.
המשמעות של הגעה ללא רכב, היא שצריך להתחבר קצת יותר לרכבות שהיו נוחות וידידותיות. אפשר להעלות את האופניים ולהתחיל בנקודה אחרת באזור. אולי רמת הגמישות פחותה משל רכב פרטי, אבל אין הכרח למצוא מקום חנייה לרכב, ונמנעים מהסרבול שעניין ההשכרה מוסיף. בטיול ״כוכב״ כשיוצאים מאותה נקודה ומסיימים באותה נקודה, יום אחרי יום, אין ממש צורך ברכב.
המסלולים
רכבנו חמישה ימים. היתה תוכנית אבל היא שונתה בעקבות טיפים מנצחים מהחנות המקומית ורועי וינברג, שרוכב עבור ישראל פרימייר טק אקדמי וגר שם. רועי גם מתחזק דירת Airbnb מותאמת לרוכבי אופניים בצמוד לחומת העיר העתיקה. במקור חשבנו שנרכוב 80-110 אבל במציאות 80 ק”מ יום אחרי יום הספיקו לנו בד”כ. גדי שהיה שם גם בזמן האחרון מוסיף שהבעיה העיקרית במקום היא שרק לצאת מהעיר ולחזור אליה כבר שורף לך כ 20 ק”מ. לכן כדי לרכוב מספיק זמן ומרחק מחוץ לעיר, תצטרכו להתכונן נפשית לרכיבות של כ-100 ק”מ, אלא אם הוקפצתם ברכב או רכבת להתחלה ישר באזורי הרכיבה.
בגדול יוצאים מג’ירונה לכל הכיוונים:
יציאה לכיוון הים ורכיבה לאורך החוף- רולינג הילס עם מצוקים ונופים יפים לים, במרחק של כ-40 ק״מ מהעיר
מסביב לעיר- גבעות ברמת והרים ״רכים״. פרופילים בסגנון צור הדסה ברוב המקרים. יש גם טיפוסים ארוכים יותר של כ- 10 ק״מ
באתרים טיפה יותר רחוקים יש עליות יותר משמעותיות והרחקה עם רכב תביא אותך עד לפירנאים.
בעיקר חיפשנו שיפועים של 5-6% עם קריצות ל 7-8%. מה שנוח שם שכל לופ הוא בר הרחבה. יש הרבה כבישים קטנים ואין בעיה להאריך או לקצר בדיוק למרחק המבוקש או לפרופיל המבוקש.
המסלולים מאוד יפים
המסלולים שבחרנו היו יפהפיים. ניתן להגדיל את הטווח ולהגיע לאזורים רחוקים יותר, שמציעים נופים ומסלולים מרגשים נוספים. המקצוענים סוגרים 160-200 ק”מ בלי דרמה, מה שמגדיל את מגוון המסלולים שלהם. אבל עבורינו זה יותר מדי. הנוף מלא שדות וכפרים והכל נקי בצורה פדנטית שוויצרית. הכל מאוד מדויק ומוקפד וגזום. הכבישים פנטסטיים גם באיכות האספלט והוא ריק ממכוניות. יש מלא שלטי שמרו על מטר וחצי מרוכבים, אין חצץ ואיכות הכביש מטורפת. לא ראינו סדקים, קוצים, אבנים- הכבישים נקיים ומושלמים.
באחד הימים חזרנו בכביש שרכבנו עליו שהיה מושלם במושגים ישראלים, ואז ראינו שסללו אותו שוב מחדש! זה נראה כאילו הם תקועים עם כמויות אספלט ופשוט סוללים שוב ושוב! הכי כיף זה הירידות , מהירות, נוסכות ביטחון וטכניות בדיוק במידה הנכונה. הסללום נפלא, מעודן וזורם.
רבגוניות
ג’ירונה היא קלאסית, מדהימה לרוכבים משום שהיא יכולה להתאים לכל פרופיל של רוכב. הרבגוניות שהאיזור מציע והאפשרויות הרבות שיש בה עושות אותה לנהדרת לחופשת כביש. בכל כיוון חוויה אחרת לגמרי: כשיוצאים לים זה שונה מהיציאה מערבה ושונה מרכיבה דרומה. נכון, אין את הדרמה של האלפים: זה נוף כייפי, כפרי ומוקף טבע ורגוע יותר. יותר דומה לטוסקנה בחלק מהמסלולים, אבל יש אפשרות לעבור לאזורים גבוהים וקשים יותר.
ברכיבות עוברים אותך רוכבים מקצועיים מדי פעם ואתה מרגיש כאילו משהו ממונע עובר אותך, זה מדליק. לא מעט רוכבים מהקבוצות, נפנפו אותנו בעליות. בשאר היום נדמה שהם עוסקים בעיקר בלשבת בבתי קפה. יש גם סצנת גראבל מאוד מפותחת עם הרבה אמריקאים. יש גם אופני הרים, קרוס קאנטרי וכל השבילים והסינגלים יוצאים ישירות מהעיר.
מזג האוויר בקיץ – שימו לב להצטייד
בתחילת יוני מזג האוויר היה מוזר ביותר. על פניו באינטרנט נראה מושלם: טמפ’ ממוצעת 22 מעלות, חמים ונעים. אבל ברכיבה עצמה עוברים לא פעם ארבעה אזורי אקלים שונים. בשנייה אחת נכנסים עננים והטמפרטורות יכולות לצנוח פתאום ב 10 מעלות ולרדת גשם. ביום הראשון יצאנו בלי מעילים וכשתפסנו גשם, קפאנו עם שיניים נוקשות והבנו שצריך להיערך פה אחרת. כשחזרנו מהקוסטה בראבה (קו החוף) שוב היה חום אימים ומעבר לגשם ונפילת טמפרטורות. בשורה התחתונה: להביא מעיל גשם או ווסט לכל רכיבה. גם כשיוצאים לרכיבה ביום שמשי נעים וחם בג’ירונה צריך להתכונן עם גיבוי לאפשרות אחרת.
