הטור האישי של מקס הרוכב בדרכים עם דיעות מקוריות שאתם מוזמנים לא להסכים או כן להסכים להן, אבל בעיקר לא להיות אדישים. זה טור דיעה כמובן ותגובות תומכות לצד ודיעות אחרות גם הן יתקבלו בברכה בתגובות לפייסבוק של בייקפאנל- מגזין האופניים של ישראל.
מאת: מקס ביכובסקי
על מיתוסים ובטיחות בדרכים
אני קורא לזה דו קיום על הכבישים. אדבר על תחושות אישיות ונסיון שצברתי מאלפי קילומטרים רבים שאני משלים על הכבישים האלה בכל שנה, פחות על סטטיסטיקות.
יש כל כך הרבה מידע ואין לנו את הזמן או את הכלים לבדוק אם המידע נכון או לא. במקום זאת אנחנו פשוט בוחרים להאמין ומקווים שלא עשינו טעות. ככה, קוראים יקרים, באים מיתוסים לעולם. כמו למשל השקר הזה שיש פנימית עמידה לפנצ’רים, שזה אגב שקר גס יותר משקר שיש צמיג עמיד לפנצ’רים. אז כדי שלא תאמינו לשטויות, הנה כמה טענות הקשורות בבטיחות שאני רואה בהן מיתוסים, ותובנות משפרות בטיחות סביבן.
1. “הנהג הישראלי”
מי זה הנהג ישראלי? רוכבים רבים כותבים ומתלוננים על תרבות או חוסר תרבות נהיגה. כמו בכל הטוקבקים בסוף איזו כתבה על תאונת דרכים בynet תראו אנשים כותבים: “צריך להוריד את רוכבי האופניים מהכבישים!”. בכל הזדמנות רוכבים ישחילו את צמד המילים “הנהג הישראלי”. חשוב לזכור, כולנו גם נהגים ישראלים. כל אחד שקם בבוקר ונכנס לאוטו, הוא כמוני או כמוכם, וכל מה שהוא רוצה, זה להגיע ליעדו. אין לו שום מטרה להרוג רוכב האופניים. ולכן, הרבה מאוד תלוי גם בהתנהגות שלנו, של הרוכבים על הכבישים:
- זכרו: המודעות לקיומם של רוכבי האופניים באמצע שבוע נמוכה מאוד וזה אך ורק באשמת הרוכבים, מאחר ובאמצע שבוע אתם מעדיפים פארקים או טריינרים. למה אתם מעדיפים לא לרכב בכבישים? כי אתם חושבים שמסוכן שם היות והמודעות נמוכה. ולמה המודעות נמוכה – כי אתם לא רוכבים בכבישים. מעגל בעייתי.
- ואז, מאחר והמודעות נמוכה, רוכב בכבישים באמצע השבוע חייב להבין שאף אחד לא מצפה לראותו שם. חשוב שבנוסף לפנסים חזקים גם בלילה וגם ביום, תרכבו בלי להפתיע את הנהגים מעבר להפתעה עצמה – שאתם על הכביש.
לכם כלל הזהב שלי הוא תמיד לחשוב כך: “אם אני עכשיו הייתי נוהג, מה הייתי מצפה שהרוכב יעשה או לא יעשה” ולרכוב בהתאם.
2. דע מקומך, השאר את האגו בבית
פעם בשבוע אני רוכב עם קבוצתי “רוכבי לילה”. כיף להיפגש פעם בשבוע, לרכב במקביל, לספר סיפורים… ונכון שמגיע לנו, והכביש הוא של כולנו, וסובלנות, וכבוד הדדי, ו… אבל לא תמיד זה נכון, לא תמיד ראש בקיר. גם אם נראה שהכביש מאפשר לרכב במבנה הפלטוני, גם אם נדמה ששום דבר לא יקרה אם נהגים “יתנו לנו ריספקט, כמו בחו”ל” – תחשבו אם הייתם עכשיו נהגים, מה הייתם מרגישים? ואני לא מדבר כאן על הקטע הבטיחותי. אני מדבר על להיות מתחשב, פחות אגואיסט.
ומבחינה בטיחותית – תבינו שאתם זבוב קטן שמציק ומפריע לנהגים. ואם יש שוליים בכביש – מקומנו שם. אם שני רוכבים לא מצליחים לרכב במקביל בתוך השוליים – אז לא רוכבים במקביל. נקודה. עד כמה שלא תנפח את עצמך בעזרת האגו, עדיין תשאר מאוד קטן ופגיע. אם אתה לא מבין את זה – אל תרכב בכביש. אל תהרוס לא את משפחתך ולא את זו של הנהג שיוריד אותך בסוף.
אל תפספס את הטור של מקס- נעדכן אותך בטלגרם: https://t.me/BIKEPANEL
3. אין כביש לא מסוכן
אני הרבה פעמים שומע שיחות, רואה התכתבויות בנושא איזה כביש מסוכן יותר או מסוכן פחות, לאיזה כביש בבוקר אסור להתקרב ואיזה כביש בערב בכלל לא מסוכן. אם כל האהבה שלי לרכיבות, עם כל האהבה שלי לרכיבה בכבישים, ועם כל זה שאני מוביל ומקדם דעה שהרכיבה בכביש אינה מסוכנת, חייבים להפנים – אין כביש לא מסוכן.
יותר מזה – לדעתי אין כביש שהוא מסוכן יותר או פחות: כל כביש, שבנוסף לרוכבים יש בו גם מכוניות – זה כביש מסוכן. ובכלל אין קשר בין כמות המכוניות שעוברות בכביש לרמת הסיכון. מספיק נהג אחד לא מפוקס בשביל לדרוס אותך… לכן בכל כביש חייבים להתנהג באותה רמת זהירות: מקסימלית.
4. באמצע השבוע יותר מסוכן?
עוד דבר שהייתי רוצה להדגיש בהתנהגות על הכביש באמצע השבוע וכך לנפץ איזה מיתוס שקיים לטעמי:
- תחשבו על שבת. תקחו משפחה רגילה, אבא, אמא, שלושה ילדים וכלב. כולם נכנסים לרכב ויוצאים לטיול. ילדים מתחילים לריב מאחורה. הכלב לא מוצא את עצמו ברכב ומתחיל לטייל בין קדימה לאחורה, האישה מנסה להרגיע את הילדים, ואבא נוהג בכל הבלגן הזה. תוסיפו עוד כביש ריק ואפשר להרביץ מהירות… ופתאום דבוקת רוכבים מתקדמת לה בכביש.
- תחשבו על יום שני. אבא קם בבוקר, נכנס לרכב ונוהג לעבודה. הוא נוהג בתוך רכב ריק, שקט ורגוע. כביש עמוס ומהירות נמוכה בהתאם… ופתאום דבוקת רוכבים מתקדמת לה בכביש.
באיזו סיטואציה, לדבוקת הרוכבים יהיה סיכוי גדול יותר לחזור הביתה בשלום?
רכיבות בטוחות לכולנו!