אופני המפעל שנקראו “רוסיה”, יוצרו ונרכשו עבור הצבא, והאופניים של המותג “אוקראינה”, היה חלום של כל רוכבי האופניים. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה נברתי במוזיאון כדי להראות שהיו זמנים יותר טובים לשתי מדינות אלו, במיוחד כשמדובר בכלי האהוב לנו – האופניים. בוא נעשה קצת סדר ונספר על ההיסטוריה של האופניים באותן מדינות.
תחילת דרכם
השם של העיר חרקוב, לא יורד מהכותרות. במיוחד כי הכוחות הפולשים של צבא רוסיה שמו אותה כיעד אסטרטגי בתור העיר השניה בגודלה באוקראינה. מפעל האופניים חרקוב, על שם העיר, נוסד על ידי הסוחר הרוסי לייטנר בסוף המאה ה-19. אלכסנדר לייטנר היה יזם עם ידע של מהנדס אשר פתח ב-1886 מפעל אופניים קטן בריגה. הוא השתתף בתערוכות שונות בעולם לומד את החידושים בתחום האופניים וזיהה את הפוטנציאל הטמון בתחום התחבורה החדש. בתערוכת האופניים “All-Russian” שהתקיימה בניז’ני נובגורוד. הציג המפעל דוכן עם 12 דגמים של Leitner, ההצלחה היתה מדהימה. מר לייטנר קיבל את מדליית התערוכה, שהיתה אות הוקרה ועזרה להביא את מכירת האופניים לרמה ארצית.
המחלקה הצבאית של רוסיה הצארית הקדישה תשומת לב לחידושים, וב-1913 קיבל המפעל הזמנה לייצור 1000 זוגות אופניים. הזמנות אלו העלו את דירוג החברה לרמה הגבוהה ביותר, אשר השפיעה לחיוב על מספר ההזמנות האחרות של המפעל. המחזור השנתי של החברה הגיע 400000 רובל, ולתפוקה של 8000 יחידות בשנה.
בתחילת המאה ה-20 יוצרו במפעל “רוסיה” אופני נשים, גברים, כביש, מטען, ילדים וטנדם. יותר מ-20 דגמים מוספרו. מדיניות המחירים הייתה דמוקרטית, ולכן עלות האופניים הזולה ביותר היתה רק 130 רובל, ודגמים של טנדם הוערכו בכ-450 רובלים. לייטנר עצמו המציא, יצר ועיצב מעביר אחורי ורשם אותו כפטנט. התוספת החדשה אפשרה לייצר אופניים מהירים ותחרותיים יותר.
המעבר לחרקוב בעקבות הלחימה
בשנת 1915 עבר קו החזית ליד ריגה, בעקבות הלחימה וב-24 ביולי 1915 כל מתקני הייצור הועברו לחרקוב. שם החל ייצור של אופניים צבאיים מתקפלים מדגם Dux Combat. על פי החוזה, הייתה החברה אמורה לשלוח למחנה הצבאי 3000 אופני צבא. בפועל, עד נובמבר 1917 נשלחו 3600 דגמי קרב ממפעל לייטנר לחזית.
המהפכה עושה את שלה
אחרי המהפכה וסיומה של המלחמה בעקבות ההרס של התשתיות והכבישים, רכיבה על אופניים התגלתה כאידיאלית מכל הבחינות. בתחילת מלחמת העולם הראשונה ברוסיה, היו שני יצרני אופניים גדולים – המפעל במוסקבה “Dux”, (שייצר בעיקר לצבא) והמפעל בחרקוב שבשנת 1923, עדיין נקרא המפעל של לייטנר, והפיק רק כמה אלפי זוגות אופניים בשנה בקושי רב. הביקוש הגובר מצד שלטון קומוניסטי טרי שמכתיב לאזרחים איך לחיות, נותן את חותמו והמפעל מייעל את מתקני הייצור לתפוקה יותר גדולה.
הפינוי
מפעל האופניים חרקוב היה כפוף לתהליכי מודרניזציה, בשנת 1929, הוגבר הייצור של מודלים משופרים כדי להגדיל את התפוקה השנתית של מוצרים מוגמרים. עד 1941 יצרה החברה כמיליון אופניים. עם פרוץ המלחמה, פונה המפעל במהירות לבוכרה, שם הוקם תוך מספר שבועות, מחזור הייצור המתמקד בייצור אופניים לחזית.
עם השינוי הקרדינלי של המצב בחזית, התברר כי מפעל האופניים חרקוב יוחזר לאוקראינה, ובסתיו 1944 החל תהליך הפינוי מחדש, וכבר בתחילת השנה הבאה החזיר הארגון את ייצור הציוד לצרכים צבאיים. ביוני 1945 החל המפעל לייצר אופניים גם לא למטרות צבאיות.
השחזור
השנים שלאחר המלחמה הביאו לפיתוח מהיר של מפעל חרקוב. הביקוש עלה בברית המועצות, ובשנת 1948 הונחו קווים להפקת דגמי נשים וילדים. עובדי מחלקת התכנון, המהנדסים והטכנאים של המפעל עבדו על דגמים חדשים. המפעל והצוות גדל ולחברה הוקצה שלושה מיליון רובל. חלק מהכסף הזה הוצא על דיור לעובדים והשאר לפיתוח. המפעל עבד בשלוש משמרות. בשנת 1949 פותח מודל של אופניי הספורט B-31 בתחילה עם הילוך אחד לאחר מכן שתי מהירויות.
פריחה וארגון מחדש
באמצע שנות השבעים, המפעל הפיק מגוון רחב של מוצרים, כולל ספורט, ילדים, טורינג ודגמים אחרים. התפוקה הכוללת הגיעה ל-800 אלף אופניים בשנה. HVZ היה המפעל היחיד המתמחה במדינה שבה הייצור והאיכות של אופני העיר והספורט היה ברמה גבוהה.
בשנת 1979, בזמן המשחקים האולימפיים במוסקבה, מפעל האופניים חרקוב, פיתחו דגמים ייחודיים של אופני ספורט, מוסקבה-80 ו-NW. המסגרות הספורטיביות היו עשויות מסיבי פחמן (קרבון) והיה להן מראה עיצובי חדשני. למרבה הצער, המודלים לא היו מוכנים לחלוטין לאולימפיאדה, והפרויקט לא פותח במלואו.
בתחילת שנות התשעים הייתה ירידה בתפוקה והמצב הכספי של HBZ התערער משמעותית. בשנת 1991 חברות PSC YUSI הפכו לבעלי המניות העיקריים של מפעל חרקוב אופניים. מאז 2001, היקף הייצור גדל, מגוון דגמי האופניים התרחב וחלק מהמוצרים מיוצרים תחת הסימן המסחרי “Vodan”.
השריפות
במהלך השנים המפעל נשרף פעמיים, בשנת 2009 וב-2017. במארס 2009 כיסתה האש כ-150 מ”ר ושרפה לחלוטין את אחת החנויות. זה קרה באמצע יום עבודה, למזלם לא היו נפגעים. סיבת השריפה הייתה חיווט חשמלי מיושן. המקרה השני אירע ב-30 במרץ ,2017 נשרפו 3 קומות וחנות, אחד מתושבי חרקוב נפצע.
לסיכום
ברוסיה ואוקראינה מייצרים אופניים מסוף המאה ה-19 ועד היום. רוב המפעלים התרכזו בחרקוב אוקראינה. במהלך השנים המפעלים עברו מלחמות, שריפות, פינויים, רווחים והפסדים. בעקבות עלייה מתמדת בביקוש לאופניים עקב פשטות ויעילות ברכיבה, שום מלחמה או פלישה לא עצרו וכנראה לא יעצרו את הייצור. עכשיו רק נשאר לעצור את המלחמה.
מאת: אלון וולף
תמונות: מוזיאון האופניים אלון וולף
