ה Trek טופ פיול (Top Fuel) היא מכונת ה 120מ"מ חדשה של החברה הגדולה בארה"ב ואלה הם גם האופניים הכי רלבנטיים לרוכב הישראלי במכנה המשותף הכי רחב. מדוע? כי עם צ'יפ וגיאומטריה משתנה לשני מצבים הם פונים גם לרוכב השבילים המהיר וגם לרייסר הטכני. יוג'ין יצא לבדוק:
יש שמועה שמהנדסי טרק זמזמו בספוטיפיי את השיר של אלון אלארצ׳יק – בא לשכונה בחור חדש. זה ההסבר לתזוזות הטקטוניות בדגמים שלהם וייעודם בקטגוריות השונות: כשנכנס שחקן חדש לליין בדמות הסופרקאליבר שמקבל ביצים וחדשנות בבולם, מישהו אחר חייב לזוז הצידה. או שזה פשוט תגובה נכונה לטרנד החדש של אופני דאון קאונטרי או קרוס אגרסיבי או פרוגרסיבי או כל שם מרקטיאלי שישחק פה תפקיד חיוני לעוד אפיק מכירה בחברה. בכל מקרה מעל למכונת המרתון XCO התחרותית של טרק נוצר מהלך הכרחי של מילוי החסר ב 120מ"מ יותר זורמים.
לחצו פה לקבל את ערוץ בייקפאנל בטלגרם
Trek Top Fuel 9.8
- משקל: 12.00 ק״ג כולל מתאם גרמין ושאריות בוץ מהרכיבה האחרונה
- קטגוריה: מרתון או קרוס טהור, בעצם פאן שבילים, או קצת מהכל.
- מהלכי מתלה: 115 מ״מ מאחור ו120 מ"מ מלפנים
- גלגלים: 29"
- מחיר: 25,900 ש״ח
- יבואן: CTC
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
טופ פיול – עיצוב
אוהבי הז׳אנר ומתמידי מותג, ימצאו את עצמם בבית בלי הרבה פרוצדורות של התרגלות. לא מזמן קולגה לפאנל נתן סקירה לאח הפרוע של האופניים האלה ופתח ב"אין חדש תחת השמש: טרק עקביים עם הקו המאפיין אותם בשנים האחרונות. גם אם אפשיט לחלוטין את השלדה מסממנים מזהים, תדעו מייד שאלה Trek רק על מראה השלדה".
הטופ פיול של 2020 בא באותה צביעה כמו הפיול 2016 ארבע שנים אחרי. אומנם השנה בדגם 9.8 אפשר לבחור בין שלוש אופציות: שחור מט עם נגיעות לק סטייל 2016 או חצי קדמי סטייל 2016 וחלק אחורי בתכלת נועז או אדום עם נגיעות אדום וגימור של אדום.
לעומת זאת יש לטרק את תוכנית העיצוב הפרטית והעצמאית שלה Project One – וזה כמעט ללא תחרות בשוק (אורביאה גם עושה את זה). מאוד אהבתי את הצביעת קסטום שפייסון מק׳אלווין קיבל בסרטון שנמצא באתר העולמי של טרק – כתום עכשווי עם נגיעות 14 קראט.
שינויים טכניים בשלדה
השלדה של הTop Fuel משמרת: היא משמרת כל טכנולוגיה מודרנית שכבר עלתה בעולם כמשהו חדשני ועדיין עושה התאמות לדברים המתחדשים. כמובן שחיווט פנימי לכל הכבלים ותקן צירי בוסט כבר נהיה סטנדרט של כל החברות במשק ואם בטעות מישהו יוציא דגם ללא, זה יעלה הרבה שאלות בקרב גרגרני צ׳אטים. צינור תחתון מיושר להורדת משקל והעלאת חוזק לשלדה – Straight shot. סטם יעודי, שמגביל את התנועה ביחד עם מנגנון ה-Knock block כדי למנוע פגיעה של המזלג בצינור התחתון כבר מושרש עמוק בדי.אן.איי של טרק.
MINO Link – פליפ צ׳יפ היושב ברוקר של המתלה שבאמצעותו ניתן לדלג בין שתי גאומטריות הנקראות High ו-Low או ״אגרסיבית פאנן״ ו״אגרסיבית סבל״ בתרגום חופשי. כאשר ה״פאנן״ נותנת לנו זויות יותר קהות, הן בזוית ראש והן בזוית מוט כסא וגורמות לאופניים להיות יותר שביל דדיקייטד. מצד שני ה״סבל״ מחדד את הזוויות למכונה יותר תחרותית בצד הקרוסי של הדבר.
המתלה של הטופ פיול הוא אותו מתלה ABP ותיק אשר נותן אקטיביות למתלה בזמן בלימה. בשפת בן שמן זה אומר שגם בזמן בלימה בשטח עם מהמורות, הגלגל האחורי נשאר צמוד לקרקע וכך מבטיח על שליטה של האופנים על ידי חיכוך עם הקרקע. בליין 2020 טרק ויתרו על המתלה הצף, מתלה שבו הבולם האחורי מעוגן בשני צידיו למשולש האחורי, אשר אמור לתת רכות במהלך עבודה אבל בעזרת בולם חכם יותר נקבל את הפיצוי בחזרה. מטרת הויתור היא קיצור תומכות השרשרת וחיזוק אזור הציר המרכזי. מה שאומר מוותרים במשהו אחד, מרוויחים במשהו אחר.
גיאומטריה והתאמה
לשרוך לא קצר כמוני, מידה לארג׳ מתלבשת כמו כפפה. ליתר דיוק אני 186ס"מ לפי מדידת רופאה צבאית בצו ראשון. במבט חטוף על פרופיל האופניים ועל עקומת מוט כסא, ניתן לחשוב שהזווית בו די נמוכה ומחשבה על עליות עם כאבי גב וחשק רכיבה עולים אל על. אבל כשיורדים לעומק, הכל מתבהר ומקבלים זוית סקסית של 75 במצב פאנן ו75.5 במצב סבל. זווית הראש בטופ פיול פונה לקהל השבילים בסביבת קו פרשת הסטייל – מה שמתחת לרוכבים מסוקסים עם מכנסים, מה שמעל לרוכבים אוהבי זיעה ודוברי שפת הוואטים. הגיאומטריה מקבלת תיוג לונג אנד סלאק בזכות ולא רק כי זה נשמע סקסי בשנה האחרונה.
אבזור ומכלולים
בולמים: שניהם Fox, אבל עם נעילה של שניהם מהכידון עם שני מצבים: פתוח ונעול. מה שמיוחד פה זה שהיא נעשית עם מוצר של רוק שוקס בגריפ: זוכרים את "גריפ שיפט" – אז זה דומה לזה, ולא כלחצן נוסף שמעמיס על הקוקפיט ובעיקר מתחרה עם הלחצן של המוט כסא.
מסדרת ה-34 ברמת Performance ובאורך של 120 מ"מ עם דאמפר GRIP אשר נותן שליטה על ה-LSC (למונחי יסוד בבולמים לחצו פה) וריבאונד. הבולם האחורי מדגם Float גם הוא ברמת Performance ונדחס לאורך 115 מ"מ. בולם אחורי עם המערכת הייחודית ה-RE:aktiv.
RE:aktiv- פיתוח וותיק של טרק עם Panske Racing (חב' מתחום מכוניות מרוץ). הרעיון הוא להפוך את הבולם האחורי לבולם "חכם" אשר ידע להפריד בין מצב "דיווש" למצב "שיכוך" באופן עצמאי. הבולם יודע להפריד בין מכות קטנות שנגרמות מדיווש ובכך לנעול את פעולת השיכוך, ברגע שהבולם ירגיש מהמורות גדולות יותר שסתומי מעבר השמן יפתחו והבולם ישכך את המהמורות. מזכיר את Brain של ספשלייזד רק בלי סרח עודף חיצוני כמו בספשלייזד- הכל קומפקטי ובתוך הבולם. חשוב לציין שמתג הקומפרשן צריך להיות במצב לא נעול.
הנעה ובלימה: מערכת ההנעה הינה בעלת 12 הילוכים ברמת GX של סראם, כאשר זרועות הקראנק הינן מאלומיניום וגלגל השיניים הקידמי הינו בעל 32 שיניים. המעצורים מבית שימנו ברמת SLX .
גלגלים: סט הגלגלים הוא מתוצרת חברת האבזור הפרטית של טרק, בונטרגר. הגלגלים מסדרת Kovee Elite 30 של בונטרגר הם בעלי חישוקי קרבון מהמם ברוחב 30 מ״מ של Tubeless ready ועליהם צמיגי בונטרגר מדגם XR3 ברוחב 2.4
שאר הירקות: כל האבזור הנלווה גם הוא מבית בונטרגר. כידון קרבון ברוחב 750 מ״מ, אוכף נוח מדגם Montrose Elite עם מוטות טיטניום, מוט כסא באורך 170 מ״מ למידה לארג׳, סטם באורך 70 מ״מ וגריפים נוחים.
על רטוב במצב פנאן
זה על רטוב מכל הבחינות, אכן כמו חורף אשתקד, בורכנו בגשמים לא רעים ועם הגשמים מפתחים סגולות רכיבה רטובות.
כמו שנכתב קודם, השלדה יודעת לעבוד בשתי וריאציות של גאומטריה וניסיתי את שתיהן. בתקופה הראשונה רכבתי על מצב פאנן. פעם אחרונה שהתנסתי בריקודים היתה בכיתה י"ב, משום מה הזוג הנ"ל החזיר אותי לתקופת הפורענות ומצאתי את עצמי מענטז עם העכוז מצד לצד. האופניים קלילים ומגיבים היטב לתנועות הגוף כך שכל סינגל הפך להיות סוג של דאנס טראק ייחודי. יש שיגידו שזה בגלל מהלכים קטנים עם סביבה טכנית המאלצים את הרוכב להשקיע יותר בשפת גוף נכונה והם צודקים בהחלט. אבל לטנגו צריך שניים ולכן חשוב שהמכונה תתן לך את הפידבק המתאים לזרום את הריקוד. הטופ פיול נותנים הרגשה של נינוחות וכמו מנטור מקצועי מובילים אותך בביטחון מעבר לכל המכשולים.
הרצון למתוח את הגבול הטכני ברכיבה עם אופני הדאון קאונטרי מתגבר ואף מסקרן עד כמה אפשר למתוח את הגבול. כל עוד יש שפת גוף נכונה, רוב המסלולים שיש בארץ יתקבלו בחיוך רחב של חקר המכונה. רק צריך להיזהר מעודף הביטחון שמקבלים בירידות זורמות, כי תמיד יש מצב לאיזה עקומת פתע שאליה אתה מגיח במהירות גבוהה ממה שהסיבוב מאפשר ושם חיפשתי נתיב מילוט ואין. למזלי לא רכבתי בסביבה עם מצוק, ורק מסרתי דש לכמה צמחים בשיא פריחתם – ללא נפילה, הכל דיפלומטי. אותה גאומטריית פאנן עובדת מצויין גם בעליות טכניות כשיש גינות סלעים עם פדל קיק פה ושם- כל הריבה הטעימה בתוך סינגל או שביל מאתגר. לא ראיתי לנכון לסגור את הבולמים כי התחושה שמקבלים מהמתלה משרה את מלוא הביטחון לניצול כוח ועבודת בולמים ללא בזבוז על בובינג.
במילה אחת – בונבוניירה.
רכיבה בגיאומטרית מצב הסבל
כאשר המינו לינק נמצא במצב העליון, זוית הראש ומוט הכסא מקבלים גישה יותר קרוסית (XC) בחצי מעלה. אין מה להגיד: בהחלט מורגש כיצד שינוי קטן בזויות משנה לגמרי את חוקי המשחק. ההרגשה כאילו החליפו לך את הבן/בת זוג באמצע הדייט. מזורמת ואירונית לחדה ומחושבת, מדרום קוריאה לצפון קוריאה. זה לא שיש מצב אחד יותר טוב מהשני, זה פשוט דיסציפלינות שונות של תפיסה. אז מה באמת ההבדל?
המניירות הסיבוביות נשמרות היטב. העליות הארוכות כגון נחל כסלון לשלל צדדיו מקבלות חדות נוספת ומאפשרות לצלוח את העליה בניצול מירבי של כוחות הפידול והחיבור של אדם מכונה בהן בולט יותר. פתאום מיני סטייג של 50 ק"מ עם מעל ל1000 טיפוס נהיה סוג של אימון אמצע שבוע לרוכב די עצלן שבודק את רמת הלחץ הברומטרי יום אחרי הגשם.
אבל את התשלום במצב סבל תעשו בירידות הטכניות. פתאום יש חוסר ביטחון לעומת מה שהתרגלתי אליו במצב הפאנן. כל מהמורה דורשת יתר דיוק של שפת גוף ומשאירה פחות מקום לזרימה מסוג "האופניים יספגו את זה". תוסיפו לזה את אלמנט עייפות הגוף ברכיבות ארוכות כאשר הריכוז יורד וכושר הריקוד עם הגוף לא במיטבו וקיבלתם אתגר מנטלי-פיזיולוגי מהסוג שרוכבי אפיק אוהבים כנראה.
טופ פיול – סיכום גאומטרי
לרוב מצב נמוך עיין ערך "פאנן" יתאים מאוד לאנשים החושקים ברכיבות של עד 50 קמ בהנאה צרופה ללא מטרות רווח וניצול וואטים. בניגוד לכך במצב הגבוה הוא "מצב סבל" יפנה לקהל התחרותי שנתאמן לאפיק או נמצא באפיק ובעיקר מעדיף עליות דאבל ארוכות.
קומפוננטות ואני
זה השלב שבו אפשר להתייחס לאביזרים שמגיעים בסט של 9.8 ותפקודם, בחירתם ביחס לתג מחיר של החבילה הכוללת.
ברקסים – אני מאלו שאוהב מעצורי Shimano. את ההרגשה והתפקוד, אבל ביחס לאופניים של 26 אלף, רמת SLX נראית לי מוזר. גם הבחירה היא במעצורים בעלי שתי בוכנות המתאימות לצד האפיקיסטי אבל בירידות חדות במהירות יפה עם הבטחון שהטופ פיול נותנים הרגשתי מדי פעם חוסר כוח עצירה ורצון ל4 בוכנות.
גלגלי קרבון – זו בחירה מצויינת, וקשיחות החומר מעבירה היטב את מומנט הפידול. אבל שוב דגם במשקל של 1880 גרם זה די כבד אפילו ביחס לכמה דגמי אלומיניום שקיימים בשוק. אפילו אם היו משדרגים לדגם הפרו וחוסכים 220 גרם תמורת סכום נאה, זה עדיין לא שם ולא ממצה את מה שאפשר להוציא מהאופניים האלה. אפילו מפחיד לחשוב איך הם יתנהגו עם גלגלים בקילו וחצי! מחשבה לשדרוג.
מוט כסא – מפנק מבית בונטרגר שעבד מצויין. צריך קצת להתרגל אליו בהורדה מכיוון שיש עקומה בצינור כיסא עצמו והאלמנט דחיפה שלו הוא בזווית קדימה. חשוב לציין שבדגמים ל2020 יש מוטות כסא לכל הגדלים של השלדה וזה משתנה לפי הגודל. סמול עם 100 ממ, מדיום עם 150 ממ ולארג׳ עם 170ממ, פירגנו. לי אישית הרגיש אפילו קצת יותר מדי והייתי מתפשר גם על 150.
צמיגי בונטרגר – מרגישים מעולה! הם די מזכירים לי ארדנט רייס למקסיסטים שבינינו. הגלגול מצוין ללא הרגשת פחת עצומה והנפח הלא קטן של 2.4 נותן את סגולתיו באחיזה טובה לאורך המבחן. חשוב לציין שאת רוב הרכיבות עשיתי על קרקע ספוגת גשם ובהזדמנויות קטנות הגעתי למקומות של תזכורת למה אנחנו הולכים ליפול בקיץ. במקרים אלו הרגשתי רופפות בעיקר עם האחורי. כנראה התרגלתי לטוב.
קנוק בלוק או בלוק נוק – מה שבטוח זה בלוק רציני. לא רוצה להיכנס יותר מדי לשיקולים ההנדסיים למה צריך דאון טיוב כה ישר וכמה משקל וחוזק זה באמת מוריד מצד אחד ומוסיף מצד שני. אבל יש עובדות בשטח: כל שאר החברות מסתדרות בלי. זה נכון שב98 אחוז מסיבובים שתעשו לא תרגישו במגבלה, אבל היא שם. אצלי היא צצה בדברים הפשוטים כמו להכניס את האופניים אל תוך הרכב או לפרסס בחנייה. נדיר אבל קרה באמצע רכיבה כמו בעליה בסינגל טכני מפותל שבו צריך לעשות סיבוב חד במהירות אפס. כמה זה יקפוץ ויעצבן? לא הרבה.
טופ פיול 120 – סיכום
בתור אחד שמגדיר את עצמו בזוגיות פתוחה, לא לא בנות, לא לקפוץ – זוגיות פתוחה באופניים. אני תמיד פוזל לפה ולשם. נוסף לזה הטרק טופ פיול הוא דגם האופניים שעובר את קו הסינון שבו קרום החשק שלי מטייל, ומייצר לי לבטים קשים – ללא ספק אני רוצה אותם אצלי!
מדובר באופניים ורסטיליים לכל מטרה כמעט: מצד אחד אופני פאן ופאנן לכל דבר ומספקים הנאה וסקרנות בכל שביל. מצד שני מכונת סבולת לתחרות אפיקיסטית ורכיבות ארוכות עם פחות פשרה ברכיבה טכנית מדגמים בני 100מ"מ. הטרק טופ פיול 120 מרגישים כמו עז הרים אולימפי בעליות וכמו סכין מנתחים בעליות. רק חבל שיש חוט קטן ומזערי שמקשר את ההחלטה לביצוע ושמו חשבון בנק.
אהבתי:
- משקל
- עולה כמו עז אולימפי
- ירידות במצב פאנן
- באמת אופניים מצוינים
לא אהבתי:
- מחיר
- בקבוק אחד בשלדה
- נוק לוק
