רוכבת הדאונהיל האוסטרית מדברת על ההתחלה של עונת ה UCI ההזויה של 2020 על רקע הקורונה. ולנטינה “ואלי” הול מביטה קדימה אל העונה המקוצרת של 2020 בלוח התחרויות. האוסטרית תתחיל את העונה במרוץ דאונהיל בקראנקוורקס באינסברוק ב4 באוקטובר לפני הסטת תשומת הלב לאליפות העולם באוסטריה – בליאוגנג בין 7-11 באוקטובר.
הול, שרק סיימה את בית הספר, תתחרה בקטגורית הבוגרים של סבב הגביע העולמי של ה UCI במריבור ולוסה אחרי שהיא שלטה בסצנת הג’וניורים בשתי העונות האחרונות. הנה ראיון קצר עם הצעירה בת ה18, על הקריירה שלה עד כה, הגיבורות שלה, ומה היא מצפה מהעונה הקרובה.
האם ההתחלה המאוחרת של התחרויות השנה היתה לטובתך?
לגמרי! אני תמיד הייתי בבעית זמן להכנה כמו שצריך בין סיום בית הספר לתחרות הראשונה- יש לי בד”כ רק 3 שבועות, שזה לא מספיק זמן על האופניים. כעת יכולתי לרכוב כל יום, מי שרציתי ופשוט לתפוס את הבטחון ולשפר את המהירות שלי על האופניים.
יש הרבה צפיות סביבך אחרי שתי העונות האחרונות בג’וניורים. איף את מתמודדת עם תיוג “הדבר הגדול הבא” בדאונהיל?
בכנות אני דווקא לא חושבת שיש הרבה אנשים שחושבים שאני אצליח כל כך במעבר לקטוגרית הבוגרים. יש לי עוד הרבה מה ללמוד. אני מניחה שהיה לי מזל בשנתיים האחרונות וזה פשוט עבד לי לא רע. אבל עכשיו לעבור להתחרות עם רוכבות העלית זה דורש אפס טעויות וביצוע שיא בכל פעם.
קראנו באיזה ראיון שהחבר’ה שלך בביה”ס לא מתעניינים בהצלחות שלך על האופניים… זה נכון?
אופניים זה לא איזה דבר ענק באוסטריה ועדיין לא הרבה אנשים יודעים שאני רוכבת בסבב העולמי או שאני כ”כ רצינית בעניין. לאט לאט מתחילים להכיר את זה כשיש יותר עניין מהמדיה ויותר אנשים מדברים עלי בבית. כעת הם כבר יודעים מה אני עושה.
האם זה עוזר לך להשאר רגועה ועם פרופורציות נכונות?
בטוח. זה עזר לי שלא כולם ידעו שניצחתי את אליפות העולם משום שזה היה די מוזר, אבל באותו הזמן בביה”ס זה קשה כי את באה הביתה ביום ראשון בערב ממרוץ, או מטיסה ארוכה מחו”ל, וביום למחרת את צריכה להיות בביה”ס שבו אף אחד לא יודע שהיית בקצה העולם או שאת עיפה, אולי פצועה מאיזה התרסקות… אז יש לזה צדדים טובים וגם צדדים פחות טובים.
מה יותר קשה מנטלית – ביה”ס או הסבב העולמי בדאונהיל?
בשבילי, ללא ספק הסבב העולמי משום שאני שמה שם את כל העבודה הקשה שלי כדי להיות הכי טובה שאני יכולה, ובביה”ס אף פעם לא באמת למדתי הרבה כי אני קצת עצלנית. הציונים שלי היו עדיין טובים אבל לא ממש אכפת לי…
כמו מי את רוצה להיות כשתגדלי?
בהתחלה היתה זו הסנדקית שלי אנג’י הוהנוורטר שהיתה גם רוכבת מקצוענית והיא לימדה אותי לא רק לרכוב על האופניים, אלא גם איך להתנהל עסקית ועם כל הספונסרים: איך לדבר איתם ואיך להציג את עצמי. זה עזר לי מאוד. בעולם התחרויות ללא ספק רייצ’ל את’רתון היא המדהימה.
היא שלחה לך מסר ארוך… מה היא אמרה?
קיבלתי אימייל ממנה. הם רצו שאצטרף אליהם לקבוצה. חודשיים לפני שקיבלתי את החוזה מYT אתם אני חתומה ל6 שנים, אז זה היה די קשה לקפוץ לקבוצה אחרת באותו זמן. הייתי מאוד צעירה. זה היה מוזר שכל כך הרבה אנשים התעניינו בי. לא הבנתי למה, או מה הם מצפים ממני. אני ברת מזל שיש לי חוזה, שעדיין ממשיך, ואני מרוצה מההתקשרויות ארוכות הטווח האלה.
האם זה נכון שהיית הורסת לעצמך את הצ’אנס במרוצים כי עצרת עבור הצלמים?
זה היה במרוץ הראשון שלי כשהייתי בת שלוש… לא ידעתי איך מרוצים עובדים ולא ידעתי שהמצלמות יכולות לצלם אותי כשאני זזה אז כשהיה צלם עצרתי ועשיתי לו פוזות, ואז המשכתי ועצרתי שוב. הגעתי אחרונה, אבל כל ילד קיבל מדליה אז הכל היה סבבה.
יש איזה שינויים באופניים שלך?
עשינו הרבה יותר טסטים השנה, וככל שאני הופכת מנוסה יותר אני מתעניינת בזה יותר. אני רוצה את האופניים שלי הכי מהירים שאפשר, ואני גם מנסה להיות מהירה בעצמי ובכושר טוב ככל שאוכל. זה ללא ספק חלק מהעבודה גם אם לפעמים קשה להבין איך הדברים עובדים. היום אני בוחנת הרבה יותר ציוד ומנסה דברים חדשים- גם אם הם לא טובים, אתה יכול להרגיש אם הם מהירים.
תארי לנו את ההרגשה שלך כשהשעון מתחיל ואת מוזנקת לראן
האמת- אני לא אוהבת את ההרגשה לפני ההזנקה. אני מרגישה כ”כ חולה, זה מרגיש כאילו אני הולכת להקיא איפשהו. אבל זה הופך למדהים כשאת יוצאת מהשער. ה 30 שניות האלה לפני שאת מתחילה להכנס לזה הן מוזרות כי את עושה סוויץ’ למוד אחר ואת לא חושבת יותר על כלום – זו הרגשה נחמדה!
גדלת מטר מליאוגאנג – מה המטרות שלך באליפות העולם?
יש לחץ אני מודה משום שכולם מדברים על זה ושואלים אותי איך אני מרגישה לקראת האליפות, האם אני הולכת להצליח? האם אני מתרגשת? ברור שאני מתרגשת כי אני מאוד גאה שאליפות העולם היא במדינה שלי וכן, יש הרבה לחץ עלי לבצע טוב שם.
איך המסלול שם לדעתך?
אני אוהבת את המסלול שם, למרות שמלא אנשים מתלוננים על זה, אבל אני חושבת שלא צריך להתלונן על מסלולים משום שהם אף פעם לא יהיו מושלמים, ואם זו תהייה הגישה שלך לא תרכוב טוב. צריך לרכוב על כל מסלול שיש ואנחנו צריכים להרגיש ברי מזל שאנחנו מקבלים את ההזדמנות לחיות ככה- לרכוב על האופניים בדאונהיל. אני אוהבת את זה.