מה לא כתבו כבר על פרוייקט הדגל של עיריית תל אביב? אפילו חוקים שונו במיוחד לטובת הפרוייקט השאפתני שהכניס מאות מדוושים לשדרות. עיר ללא הפסקה, השורה התחתונה: שלום תל אופן, הגיע הזמן לחדש את צי האופניים שלכם…
תחילת המעשייה בנסיעה כפויה ברכב לתל אביב. בימים כתיקונם אני נוהג להחנות את הרכב ב״חנה וסע״ של הנתיב המהיר לתל אביב וממשיך על גבי אופני תל אופן לסידורים בתוך העיר. אילוצים שונים הביאו אותי הפעם להגיע בנסיעה מתישה, עם רכב ידני, ממש לתוך העיר. רק אחרי זחילה של קילומטר וחצי שארכו חמישים דקות יכולתי להפרד סוף סוף מהרכב ולצאת לחופשי בנסיון לאתר את חניית האופניים הירקרקים הקרובה. שימוש קצר באפליקציה ותרגול חוזר בשימוש במפה מוצפנת (אחרי שה״וויז״ הרגיל אותנו לעקוב כסומים אחר קווים סגולים) גילה לי אחת כזאת במרחק של כ 2 קילומטר. כאן מתחילה החוויה הלימודית שלי על השימוש בתל-אופן כתייר תל-אביבי ביום חם.
שיעור מספר אחת: אם אתם משתמשים בשירות תל אופן אל תמהרו…
בעיקר אם אתם לא בכושר והטמפרטורות נושקות ל 30 מעלות בצל…
מישהו חשב שזה הגיוני לצייד את אופני ההשכרה במערכת נגד תקרים מבית היוצר של האצ׳ינסון. המערכת כוללת ״פנימית״ מלאה עשויה מחומר מוקצף וצמיג ייעודי שחובק אותה. מבחינת גמישות, התחושה היא כשל 60 PSI, העמידות בפני תקרים מושלמת וכל העסק צפוי להתגלגל ללא תקלות. פנימית וצמיג רגילים בלחץ של לטווח של כ 6,000 ק״מ. ההחלטה של אנשי תל אופן שמתמודדים עם כמעט 40% אופניים תקולים, רובם בגלל פנצ׳רים, הגיונית. את אותה החלטה קיבלו בכמה ציים של אופני השכרה בערי העולם. אבל ספציפית, במקרה דנן, המערכת לא תורמת רבות לחוויית המשתמש. מדובר בתוספת של כמעט קילו וחצי לגלגל, וזה עוד באופניים ששוקלים מראש מעל 20 ק״ג. כל אלו הופכים את נסיון התאוצה והנסיון לשמור על מהירות למאתגרים משהו. אם נוסיף לזה את הדחף למהר, ששכיח בין תושבי הארץ המובטחת, ובכן, המישורים נהפכו לעליות מתונות, העליות
המתונות למאתגרות והירידות…. טוב נו, הירידות נשארו ירידות..
אז אם כבר שילמתם על העונג להסתובב ברחובות תל אביב במשך חצי שעה בין תחנה לתחנה, תקפידו לעשות זאת בניחותא, קחו את הזמן או שתמצאו עצמכם נאבקים בכוחות התאוצה והגרוויטציה.
שיעור מספר שתיים: אין מזגן, אין אפילו סככה…
15 דקות צעידה לתחנה הקרובה, 30 דקות דיווש בהלוך, 5 דקות הליכה לנקודת המטרה, אותו לוח זמנים בחזור, סה״כ שעה וארבעים וחמש דקות של פעילות בוקר מאוחרת תחת השמיים השמשיים של תחילת חודש מאי. מאחר והתיקון לחוק הקסדה פטר את רוכבי האופניים העירוניים הבוגרים משימוש בה, לפחות תביאו כובע… בעיקר אם אתם סובלים מסקפטיות מתמשכת בחלק הפרוותי של הפדחת. ואם גם לכם רואים את הלבנונית מתחת לשרוולים אז גם קרם הגנה ישפר את קצב ההתאוששות…
שיעור מספר שלוש: יש לכם בבית מכונת דיווש מתוחזקת ומלוקקת? … תנמיכו ציפיות..
או במלים אחרות, קחו אופניים פשוטים וזולים, תוסיפו להם מערכת תחזוקה שרוכשת תמיד את הרכיב הזול ביותר שנמצא במכרז, ומה קיבלתם? אז ככה, הגריפים הזולים נוטים להתייבש בשמש והלחות התל אביביים ולהתפורר לאיטם תחת הידיים המיוזעות של המשתמשים המזדמנים. את הרכיבה תסיימו עם ידיים שחרחרות אפרוריות הודות לתהליך הסגרגציה האיטי. וברמה היותר קטנונית, הגריפים שאינם מהסוג הננעל, נוטים להסתובב חופשי סביב צירם, זה מפיג מעט את השעמום אבל גם דיי מעצבן. אם אתם אוהבים לעצור מדי פעם כשאתם צולחים את רחובות ומדרכות תל אביב, לפני חציית כביש או מול סבתא שמגיחה משביל גישה חבוי, קחו בחשבון שלפי המדגם הקצר שלי, לא תבואו לידי סיפוק בכ 50% מהמקרים. נראה שמערכת התחזוקה לא הצליחה עדיין למקסם את הזמן החופשי שנוצר להם אחרי התקנת המערכת נגד תקרים.. כי כחמישים אחוז מתוך 8 הזוגות עליהם רכבתי עד היום הגיבו ללחיצה על ידיות המעצור באדישות מוחלטת במקרה הטוב, או ביללות קורעות לב וכליות במקרה הגרוע. בכל אחת מהשתיים לא עשתה מערכת הבלימה את מה שהיא נדרשת באופן בסיסי, וזה להאט את מהירות האופניים.
למרות שבמקרה היללות, התגלתה הפעולה כשימושית בהפחדת הסבתא המזדמנת עד כדי זינוק הצידה המלווה באנקת בהלה. לפחות כך לא מצאתי עצמי משתמש בה כאמצעי עצירה.
מעבר לבעיות הבלמים וידיות האחיזה, סבלו האופניים מסדרה מגוונת של תקלות קלות שלא מנעו ממני להגיע מנקודה א' לנקודה ב', אולם לא הנעימו את הדרך. לדוגמה, בין היתר, כידונים שכיוונם לא תאם במלואו את הקו הישר, הילוכים שעברו לפעמים, ולפעמים עברו באופן וולונטרי, דוושות רופפות, כיסאות לא מאוזנים ורעשים שונים ומשונים שליוו את מלאכת הדיווש. בשורה התחתונה, חווית משתמש לא תהיה לכם, אם פנטזתם על כזאת. צפו רק לגלגול מהיר יותר מהליכה ואפשרות הגעה מנקודה א׳ לב׳, במקרה זה לא תתאכזבו.
שיעור מספר ארבע: תכנון מראש זה טוב, אבל עשו זאת בגמישות מחשבתית…
לשמחתי גיליתי שתחנת השכרה שוכנת ממש 20 מטרים מנקודת המטרה שלי אי שם באמצע רחוב ז׳בוטינסקי.
החניתי את הזוג בזריזות וציינתי לי שישנם עוד כארבעה זוגות ממתינים בתחנה, מה שהבטיח לכאורה איסוף מהיר בסיום עיסוקי באזור. כארבעים וחמש דקות מאוחר יותר גיליתי שכל הזוגות נעלמו מהתחנה לטובת משתמשים אחרים ומצאתי עצמי מתייר בכפייה לאורכו של רחוב אבן גבירול בחיפוש נואש אחר תחנה ובה זוג תקין. אחרי הסתובבות שארכה כרבע שעה נמצא הזוג המיוחל. כאמור, תכנון לוח זמנים צפוף עשוי להשאיר אתכם בפיגור מסויים עקב זמינות לוקה בחסר של מערכת ההשכרה. כפיצוי, דיוושתי לאיטי דרך הפארק, מתבונן בהשתאות בכמות הזוגות שכללו בדרך כלל מאמן אישי ומתאמן אישי שעבד בפרך תוך שימוש בעזרים טקטיים כאלו ואחרים. אין ספק שכמות האנשים שלא צריכים לעבוד למחייתם בצהרי היום ויכולים לשלם למאמן אישי עבור טלטול בפארק עלתה פלאים בשנים האחרונות. המסע המטלטל אופן הסתיים אי שם ברחוב הברזל לקפה אצל דודי ידידי.
הבילוי החביב השאיר אותי מתלבט בין התשוקה העזה לפתרון אישי וזמין כדוגמת אופניים מתקפלים שיבטלו את הצורך לתור אחר תחנה זמינה ואופני תל אופן תקינים, מצד אחד. ומצד שני, קשה להתעלם מהחופש שמשאיר אותך ללא דאגות ברגע שנעלת את אופני ההשכרה חזרה בעמדה. נושא זה יצטרך להיבדק לעומק בתקופה הקרובה, שכן, הרעיון העקרוני של הימנעות משימוש ברכב פרטי בתוך המתחמים העירוניים של הכרך ללא הפסקה, מפתה מאוד ואף הוכיח עצמו כיעיל ושומר שפיות.
