בריטיש בייק פארטי. בירה, מוזיקה, אופניים ואופנה. פיקסי זה דרך חיים. זה מתחיל בבחירה ספציפית של כל מרכיב באופניים, עובר לבחירה של כל פריט לבוש שיתאים לאופניים ומגיע עד לבחירת סגנון שיער הפנים. והיה הרבה שיער פנים (בכל אופן אצל הבחורים שבחבורה). תודה למארגנים, ברוקס, ברומפטון, צ׳ארג ושגרירות בריטניה.
משום מה, בתור מישהי שממש לא קרובה לסצינה של הפיקסי בארץ, רוב הבחורים נראו מאותגרי שיער פנים. היו זיפים קצרצרים בני יומיים, היו זקנים פרועים והיו זקנים מטופחים בסגנון האימפריה הבריטית וחצי האי ההודי בתחילת המאה התשע עשרה. משעשע ואולי אפילו דורש כתבת המשך בנושא.
היתה אחלה מוזיקה. היתה בירה (דרישת כניסה לתחרות) והיו מלא מתחרים שעלו לרכב למשך שלושים שניות הכי מהר והכי רחוק שהם יכולים על אופניים נייחים, אבל אף אחד לא יכול ליוסי לוין של ניסנאס-BIKEPANEL-אינדסטריז שנתן בראש עם שישים וחמישה קמ״ש מהירות ממוצעת לשלושים שניות. פרסים שווים במיוחד חולקו למקומות ראשון עד חמישי, עשירי וחמש עשרה.
התחרות השנייה היתה מסלול מכשולים קצרצר אבל אתגרי, במיוחד אחרי שתייה קלה: קורה, גשרון, מסילה, סבוב חד ומדידת זמנים. הכרוז עם מפל המילים הכי שופע בארץ, נימי כהן (כן, עוד פאנליסט באירוע…), שהגיע היישר מבית היולדות עם צמיד “אבא” על היד, הפליא כתמיד בתיאורים ציוריים ותרם רבות לרוח השובבה של התחרות.
אני מודה שבשלב הזה כבר עברתי בעיקר לצפות באנשים סביבי. הדמויות היו מרתקות. לפי יובל ממארגני הארוע, הבעלים של One Bike Studio, כמעט כל קהילת הפיקסי בישראל הפגינה נוכחות. מעבר לאזור התחרות אנשים התגודדו בקבוצות קטנות והשוו איברים חלקים. Bike-porn בשיאו. היו כמה אנשים שעמדו על האופניים והפגינו שיווי משקל סגנון אופני Trial והיה אחד שרכב אחורה בעודו יושב על הכידון! איזו חבורה של אנשים מוכשרים.
בסיכום ממש נהניתי. באתי בלי ציפיות בכלל ומצאתי את עצמי בארוע כייפי, מהנה עם גוונים של היפסטריות מגניבה. אני מחכה לארוע הבא, תבואו, יהיה עשר!
ויוסי לוין אומר:
קודם כל יופי של בירה. היה מכל וכל והיה מצוין. זה סימן ראשון ומבחינתי גם מספק לאירוע מוצלח תודה! מעבר לזה אירוע מופק כהלכה, ווייב של מסיבת רחוב עם אנשים מצוינים, באמת כיף.
מקס ואני הגענו מחיפה ברכבת, משם קצת ברומפטון ותל אופן והגענו למקום. זו גם הזדמנות להגיד איזה פאקינג תענוג זה להגיע באופניים מכל הסוגים בתחבורה ציבורית ומרושתת לארוע אופניים אורבניים. תענוג, חוץ מזה שמקס כמעט נכנס במשאית בדרך. פשוט אסור להוציא אותו מהבית לפעמים…
טוב, אז היה אפשר לשמוע את ההתרחשות הרבה לפני שראינו מה קורה. המון שואג על איזה בחור מזיע באמצע קבוצת אנשים. תחרות ספרינטים כך אמרו לנו – על טריינר ל-30 שניות – כואב. התקרבנו קצת וראינו את ארנון, הבעלים של גורדון בנט יורד מתחרות הטריינרים, צועק לבירה ומוסר איזה כייף היה וגם קצת לא, ושכואב לו עכשיו. התחלנו לשתות, מקס לקח מצלמה ושוטטנו לנו באירוע. אירוע הספרינטים ואירוע המכשולים היו משעשעים ביותר וכללו את האווירה הנכונה ביותר של “לא שמתי לב מי ניצח, איפה הבירה”.
יש כמה תובנות על האירוע ואולי הראשית שבהן היא השמחה הגדולה שהוא קרה. זה לא עניין של בשגרה כשאירוע בא לחגוג ענייני אופניים אורבניים, יש בזה המון שמחה ולא מעט תמיכה בתרבות האופניים האורבניים המתפתחת לה באזורינו. כבוד מטורף למארגנים.
ובכן, מעבר לצורך (הבאמת קיומי) של רותי לתת את הדעת על תסרוקות שיער הפנים של הגברים פה, יש לנו כאן קבוצה של אנשים שנכונים לעצמם נורא, עם ווייב של משהו קבוצתי וקטן והמון כיף שרק מחכה לפרוץ החוצה. אם אני הייתי אדם מהמר הייתי אומר שבשנה הבאה האירוע יהיה פי 4 בגודל, הגדילה של הסצנה מעבר להארד קור רוכבים היא בלתי נמנעת ואפשר לראות את זה בכמה צורות:
1) המותגים המוצגים פה הם מהות הקרוס אובר, ז”א שלא צריך להיות מזוקן עם כובעון של ברוקלין ועגיל במבוק כדי למות עליהם, BROOKS ו-BROMPTON הם מוצרים שקיימים מעל לטרנדים וסטייל ובעצם קובעים בעצמם את הסטייל האישי של המשתמש: קאסטום שורשי עם הסטוריה ושמישות מטורפת – לא רק באופניים.
2) במהלך העניינים וקצת אחרי התחיל קרקס הפיקסים והחבר’ה פה מוכשרים וזה פאקינג נחמד לראות. יש המון פיקסים נאים להחריד וגם כמה מכוערים שזה עוד יותר יפה להחריד. ה-Midleeasta שארנון לאט לאט בונה לו כיכבו להם, כבוד מקומי בהחלט, צ’ארג’ים בכל מקום, כמה קלאסיקות ואפילו נדמה לי שראיתי מישהו עם גלגלי Spinergy Rev X הגלגל המשעשע\גרוע\מדהים\ בלתי רכיב ביותר שיוצר עד היום. הכל היה שם.
אחרי שיחה עם כמה מקומיים, יש לי הרגשה שמתבשל לו איזה BikeKill מקומי כהמשך לבלאגן ואני כמובן אשמח לבוא גם לזה:
בקיצור הבלאגן הזה צומח וממש טוב שככה. דבר אחד בטוח, האירוע הזה הותיר את כל מי שדיברתי איתו עם טעם של עוד ושאלות של מתי עושים את זה עוד פעם. כמו שאומרים ספרו אותי בפנים.
צילום: רומן צ’פרק ורותי פולוילר
מאת: רותי פולוילר ויוסי לוין
רותי פולוילר עברה לספורט הגלישה באינטרנט אחרי “וי” על צלילה, רחיפה וטריאתלון, עקב פריכיות יתר ונטייה אפסית לאתלטיות. עוקבת אחרי עולם האופניים עוד מהתקופה של גרג למונד, ובאובססיביות – כבר שני עשורים. מעדיפה להתרכז באנשים על האופניים ובסיפורים האישיים מסביב. לבלוג של רותי בטאמבלר.
