בעסקי האופניים המקצועניים, והספורט ההישגי על שלל ענפיו, המדובר הוא בתחרות גדולה. במשחק עם רייטינג מוטרף כשתואר בינלאומי או אליפות לאומית לצידו. הכוונה היא למשחק/תחרות/התכנסות שמהווה אבן יסוד בענף. אחד כזה שלא מחמיצים. אחד כזה שנוסעים פעם בחיים לראות, אחד כזה שתמיד מדברים עליו במקום בו מעבירים את הבוקר שאחרי, אחד כזה שתמיד תדע איך היה ומי לקח, גם אם אתה ממש לא רוצה לדעת. זה חזק ממך. גם אם תסתגר במערה, עדיין תדע מי ניצח ב"כוכב נולד" או "באח הגדול". בספורט תמיד נדע מי ניצח ב-"בגמר גביע דייויס" או "בטור דה פראנס" או "בסופר קלאסיקו".
לספורטאי על יש המון אירועים (משחקים, מרוצים וכד') בשנה, אך יש מעט מאוד (כ-3), שעונים על האפיונים הנזכרים. בקריירות מקצועיות יש גם כאלה, מספר פעמים בשנה או בחיים.
הגעתי בחיי למספר רב של מרוצים גדולים: החל באליפויות לאומיות ועד ל 3 אליפויות עולם, 3 אליפויות אירופה ומספר רב של מירוצים בינלאומיים בארץ ובחו"ל. הרבה עמד על התוצאה והביצוע של הרוכבים ביום הנתון. הזרקורים הופנו אלינו. חובת ההוכחה היתה עלינו. ברמה הלאומית, האופן שבו מתפקדת הנבחרת היא המראה לרמתו העכשווית של הענף אל מול הצמרת העולמית.
ברמות האישיות, תוצאותיו של מירוץ גדול ומרכזי, יקבע עבור הרוכב את הנראות שלו, הסיכויים להשגת חוזה עתידי ואת גיליון ההישגים שלו ללא יכולת לערוך שינויים. כשעתיים מרגע הזינוק, הוא יוכל לזרוק לפח שנה של הכנה ולעבור שנה של המתנה עד לניסיון הבא (בהרבה מהמקרים הוא לא יקבל צ'אנס נוסף), או לזכות בתהילת עולם. מצד שני, הישג משמעותי ב"יום הדין" אינו יכול להימחק עם חלוף המזמן – הוא ישרת את מי שהשיג אותו באופנים שונים, גם לאחר שנים רבות. (גם להושיב נכדים על הברכיים ולספר להם איך סבא נכנס לעשירייה הראשונה בעולם, זו תועלת המופקת בחלוף שנים מיום הביצוע).
סיטואציה דומה נחוות גם בעולם הקריירה והעסקים: שעתיים מרגע שהחלה הפגישה המכרעת, נדע לאן הולך המיזם והפרויקט שיכול לשנות את מציאות חיינו. בכל מקרה התוצאה הסופית שלה תיכנס ל-CV של חיינו, לטוב או לרע.
הביצוע בזמן ה"יירוע" מורכב מהמון רבדים. שלב ההכנה ארך זמן רב (גם בספורט וגם בעסקים) ונצבר בו ידע, ביטחון וכושר מתחומים שונים. גם הרגעים אשר מהם תורכב הפגישה או המירוץ נטחנו עד דק בשלב ההכנות. כל רגע שם תוכנן בקפידה ועבר בדמיון עוד בטרם קרה. אנחנו מנסים להבין מתודית ולוגית מה יהיה סדר הצגת הדברים ותיכנון הזמן, כיצד נרגיע עצמינו לפני ותוך כדי ומה נעשה בתרחישים שונים העלולים להתפתח במהלך המשחק הגדול.
חוק ה 90%, הוא אחד מאותם נושאים אשר עולים בשיחות ההכנה וזו התנהלות שטוב אם תהיה לנו כאפשרות לנקוט בה, בזמן ה- money time. על-פי חוק ה 90% אנחנו שואפים להיות בקצב/מאמץ/פוקוס/ביטחון/שליטה וביצוע של 90% מיכולתנו המקסימלית. אין הכוונה בדברים האמורים שלא ניתן הכל בזמן המכריע הזה. אין זה אומר שלא נתאמץ בכל רגע נתון ב-100% ממה שיש בנו. לכל שנייה ושנייה במהלך המשחק הגדול יש להגיע מוכנים ובשאיפה להיות נאמנים וצמודים עד כמה שאפשר לתכנית המקורית. אולם, יש בחיים תקלות. יהיה מי שידבר, יבקר או ישאל שאלה מרגיזה בדיוק בזמן שהפאנץ' ליין עמד לבוא. יכול ותהייה תקלה טכנית (מכאנית באופניים), יכול ויהיה מישהו איטי שיסגור לנו את המסלול באופן שלא נוכל לפוצץ את כל מה שיש לנו ברגליים, או אנרגיה כללית בחדר הישיבות שהיא קצת שונה מזו שהתכוונו לשהות בתוכה. יש עוד הרבה פרמטרים והרבה מצבים שלא יאפשרו לנו להיות ב- 100% מיכולותינו. לכן, עוד בשלב ההכנה עלינו לכוון על עבר ה- 90% שלנו – תמיד תהייה החלקה, תמיד יהיה סיבוב שלא לקחנו כמו שרצינו והתאמנו אליו, תמיד יהיה בלבול מסוים בשטף והצגת הדברים. לפחות יש סיכוי לכך…
מי שבא מוכן להתקלות הללו, לא מתרגש מהן. מי שבא בידיעה מוקדמת כי חלק מהמשחק הן גם תקלות למיניהן יודע ש- 90% הם חלק מהחיים האמתיים. עלינו להגיע לאירוע גדול ב-90% יכולת כי במידה ונבוא ב- 100% יכולת ,כבר לא יהיה מקום לטעויות: כל טעות קטנה, כל נשימה לא מדויקת, כל סטייה מקו המסלול, כל החלקה וכל תקלה הכי קטנות יביאו אותך למצב שכבר לא תהיה ב 100% ואז יתחיל הדיבור השלילי. "אוף איך החלקתי,איזה קו מאפן בחרתי ,איך הם ברחו לי,בחיים כבר לא אתפוס אותם". המון סגנונות של משפטים דיכאוניים מציפים אותנו כשמצפים למאה אחוז.
כשמדברים על תבוא ב-90% ,לא אומרים שלא תיתן בכל דקה את כל מה שיש לך. עדיין תישמרנה לכולנו המטרות המדידות מול העיניים. עדיין נצטרך לסגור את העסקה.
גישה של 90% נותנת לנו השקפה של בוגרים ושל חזקים מנטלית על המסלול ובחדר הישיבות. כשאתה ב- 90% של יכולת ודריכות, אתה אומר לעצמך בזמן שאיבדת קצת זרימה לעומת התיכנון המוקדם, שזו בסה"כ הפרעה יחסית מינורית לעמת הדבר השלם ומחזיר את עצמך מיד לתחרות וההנאה ממנה ובעצם למשחק כולו. במקום דיבור שלילי, אתה סולח ומבין שזה חלק מהמשחק. פשוט מסוגל לנעול את הדלת המובילה לחדרו של האירוע שהתחרש כרגע ולזרוק את המפתח. קוראים לזה פרופורציות: במקום לטחון את הראש ב"אני מחומצן היום,זה לא יקרה, היום לא הולך לי", אתה פשוט שם הכל במידה. "לא קרה כלום,זה הגיוני שעשיתי טעות ,אני לא הולך לרדת על עצמי, שום דבר משמעותי לא קרה". ואז גם ניתן להתמודד עם פיגור. רק אז תוכל להגיד לעצמך "לאט לאט אני סוגר את זה ומחזיר את מהלך העינינים למסלול הרצוי".
המפגשים העסקיים בדומה לתחרויות סבולת כדוגמת אופניים, תריאטלון, איש הברזל ואפילו המשחקים הקבוצתיים הפופולריים, הם ארוכים. ויכולים להמשך כשעתיים או יותר. במשחק ארוך, לזמן יש משקל של ממש ביישומו של חוק ה- 90%. במשחק ארוך יש זמן להתפתחויות וחייבים להישאר פתוחים לשינויים. לעיתים כבר בפתיחה הכל הולך טוב מהמתוכנן. נסו לא להתלהב יתר על המידה. צריך פשוט לזרום ולא להכנס לחגיגות מוקדמות מידי. לעתים ההתחלה רחוקה מלהיות אידאלית: שוב, זה ארוך אז תנו לזה את הזמן עד שתחושו ב-ZONE חיובי. לעתים זה מתפתח לקרב חפירות מתיש. זה תרחיש אופייני שסטטיסטית יכול לקרות בהרבה מן המקרים. הקרב שקול ויכול להסתיים בספרינט פיניש. קחו אוויר, שחקו את המשחק, תהנו ותבינו שכל אחת מההתפתחויות הללו הן חלק מחוק ה-90%. בהרבה מהמקרים, לאו דווקא יתפתח ה"סרט" המועדף עליך. אם תבוא ב-90% , תוכל להתמודד מצוין גם עם תרחישים אחרים.
אופיר גל-און
