עם הטרק דומנה ביליתי יומיים מדהימים באיטליה בהשקה שלהם בשנה שעברה. שם רכבתי על הדגם העליון, הקל ביותר (עם סראם אלחוטי) והמשוכלל ביותר- זה שמנגנון השיכוך בו הוא בר התאמה אישית. הפעם קיבלתי את ה Domane SL7 דגם נפוץ יותר, ללא אותה שליטה בשיכוך. היה מעניין לבדוק את החוויה לאורך שלושה שבועות ריקים ממכוניות בסגר השני.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
הכירו את טרק דומנה SL7
ה Domane SL7 עולים 28,600 ש”ח לפני הנחות מועדון בטרק ישראל, יש להם אולטגרה אלקטרוני, דיסקים, גלגלי קרבון שווים, והם אופני כביש לרכיבות ארוכות.
דומנה תוכננה עבור מסעות רכיבה, לעתים גם על דרכי עפר (טובות) ולשם כך הגיעו עם צמיגי 32 מ”מ. בדרכים משובשות וgravel תוכלו לשים פה צמיגים ברוחב של עד 40-42 (פורמלית פחות), וכאלה צמיגים אפשר לנפח הרבה פחות לרכיבה נעימה יותר. בגיזרת הנעימות ברכיבה יש פה גם את מנגנון האיזוספיד ללא חוגה לקביעת רמת השיכוך מאחור, ומנגנון דומה להפחתת ויברציות או מכות חזקות מלפנים.
שוס בצינור התחתון- כדי לשמור עליכם אלגנטיים ללא תיק ברכיבות קצרות יחסית ולהגדיל את האחסון לרכיבות ארוכות יש פה תא אחסון פנימי בצינור התחתון. פטנט ששולפים איתו את כלוב הבקבוק הקדמי ומתחתיו מתגלה מערה עם מקום לכלים, פנימית, בלון ודברים לרכיבה.
עוד בשלדה לעומת הדור הקודם – עיצוב עדכני באווירודינמיות מזלג, צינור ראש, צינור תחתון שקיבלו טיפול טיפתי. הולכת כבלים פנימית ועדכון ציר מרכזי ל T47 בעיקר מסיבות תחזוקה. בגזרת העיצוב נאמר גם שניתן להזמין בעיצוב אישי דומנה SLR ב Project One כולל סדרת הצבעים המטליים משני הצבע בשמש: Icon.
הנה סרט ההשקה שהכנתי באיטליה, להכנס לראש:
אופני כביש עם וייב של קרוסאובר
לטרק יש קו עיצובי מאוד ברור בשנים האחרונות עם אותה חזית טיפוסית סטייל שעון חול כמעט זהה בכל הדגמים. עוד מאפיין ברור הוא מפגש מאוד מוכר באיזור האיזוספיד- במשולש הגבולות של תומכות האוכף, צינור הכיסא וצינור הראש זה מאפשר להם להפריד את צינור האוכף מהתומכות ולמעשה להאריך אותו ולתת לו טאצ’ של שיכוך עם שיפורים של ציר ואלסטומר שמנהל את הספיגה.
לפה נכנסים הגלגלים היפים והמוצלחים שנותנים את לוק הקרבון התחרותי וגם לא מעט תועלות ברכיבה. תוסיפו לכך את צביעת המט הקרבית, והעובי המסיבי שמקנים צמיגי ה32 האלה מלפנים ותקבלו וייב של רכב קרוסאובר. זה מסוקס וגברי יותר מזה של המדון והאמונדה הכבישוניות והמעודנות. Vibe של גראבל למוצר כביש שיכול להתחבר למישהו שאוהב גם שטח.
בתוך האופניים יש טריק מדהים ומוצלח- תא אחסון בשלדה, שבתוכו מעין “רול” שמגלגלים בו את הפנימית, כלים, ויש שם מקום גם לאוכל. לא צריך תיק אוכף, יהאאיי! הגישה היא באמצעות הורדת כלוב הבקבוק הקדמי שמחובר למכסה פטנט של הפתח הזה.
נוחות מהגיאומטריה
בשנים האחרונות כל אופני הנוחות של היצרנים הפכו הרבה יותר רייסריים באופי שלהם – יותר אופני כביש אמיתיים ומגיבים ממה שהיו בדורות הראשונים. עדיין, יש להם היבטים מתאימים לרוכב רגוע יותר והם מספקים את הנוחות בעיקר על ידי הגיאומטריה. צריך לשהות על אופניים תזזיתיים יותר משעתיים שלוש כדי להבין עד כמה הגוף מתאמץ יותר על העצבנות הזו – יש ממש הוצאה אנרגטית ועומס שנוצר מהצורך הקוגניטיבי והשרירי לייצב במדויק ולהגיב בחדות. לעומת זאת באופניים יציבים יש רוגע. חלק הגוף העליון משוחרר יותר, האחיזה נכונה יותר בכידון. הכל קל יותר. הטריידאוף הוא כמובן במעט פחות חדות ותגובתיות. פחות רייסריות.
לשם הכתבה התייחסתי פה למספרי מידה 54 שבחנתי גם באמונדה וגם בטרק דומנה: לאלה שצריכים תמיד ספייסרים בכידון (מכוער!) יש עדנה: באופני הקטגוריה הזו החלק הקדמי גבוה יותר ואכן במידה 54 שבדקתי ה Stack גבוה יותר ביותר מ3 ס”מ מאשר באמונדה. באמת- מי שמגביה עם 3-6 ספייסרים את הכידון- אנא, לכו על אופניים מתאימים לכם… על הדומנה. הם הצליחו לעשות את זה בלי שהאופניים ייראו מוזרים וגבוהים מדי מלפנים.
גובה הBB הוא מהנמוכים ביותר שנתקלתי בהם. את הגובה הזה מודדים במידה בטבלה שנקראת BB Drop – המרחק בין צירי הגלגלים לגובה הציר המרכזי של הקראנק. הוא נמוך בסנטימטר שלם מזה שבאמונדה- זה המון, ואני חולה על BB נמוך. התחושה היא של אופניים שפשוט נדבקים לאספלט בסיבובים. אין פחד במהירויות גבוהות ואתם פשוט מהירים יותר כתוצאה מכך. מבחינתי שכל זוגות האופניים שאבחן מעט זו יהיו עם דרופ כזה. כיף, שליטה, נטיעת הרוכב אל קו הסיבוב בשליטה מלאה.
גם בלי קשר לגובה הנמוך, ההיגוי מאוד נעים דבר שמתקבל גם עקב בסיס גלגלים (101 ס”מ בדומנה לעומת 98.1 באמונדה), אורך תומכות שרשרת סביר ולא מקוצר מדי (42 ס”מ בדומנה לעומת 41 באמונדה) וגם עקב הטרייל – מידה קריטית ליציבות ההיגוי שמתארת תוצר של מיקום ציר הגלגל הקדמי ביחס לזווית המזלג (5.9 בדומנה לעומת 5.6 באמונדה באותה מידה). כל המספרים האלה מספרים את סיפור התחושה הנינוחה והיציבה יותר שהאופניים האלה מספקים.
טרק דומנה SL7 – שיכוך וטיפול בויברציות
אז אם הגיאומטריה היא החשובה ביותר לנוחות, מה תפקיד השיכוך והטיפול בויברציות? זה חשוב, אבל האמת היא שעל אספלט, אם הוא לא ממש גרוע זה לא הדבר העיקרי. בשנים האחרונות ראיתי הרבה מאוד שיפור בגזרת הטיפול בויברציות בלא מעט זוגות שאינם אופני שיכוך (בטרק בזכות האיזוספיד גם אופני האווירודינמיות מספקות שיכוך דומה). מצד שני אם יש לכם נטייה לערבב תחומים בין אספלט לגראבל- כן יש לזה מקום וחשיבות כי בגראבל אתם רוצים את הורדת הויברציות הזו. הרחבת הגלגלים והצמיגים לצד עדויות שקצת פחות לחץ אוויר לא מאט אתכם עושה את רוב העבודה – ופה יש גלגלים מאוד רחבים שיועדו בטרק במיוחד לסגמנט הגראבל. הם גם אגב, גלגלים מעולים. התחושה איתם מאוד נעימה ואיכותית, אווירודינמית, אבל יש איזה משהו מסיבי שמזכיר היגוי של אופני הרים עם כל החומר והרוחב הזה בקרבון ובגומי.
להורדת הויברציות מאחור יש פה Isospeed – הפרדה בין צינור הראש לבין צינור האוכף, מה שמאפשר לצינור האוכף לספוג בעצמו את הויברציות באמצעות תנועה מילימטרית ואלסטומר שסופג אותה. וזה עובד! רכיבה בישיבה על כבישים מאוד משובשים ודרכי עפר – והתחת שלכם מרגיש שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. הדגשתי את “בישיבה” לא סתם – צריך להבין שאת השיכוך הזה משיגים באוכף בלבד – לא בצירי הגלגלים. לשם השוואה, בחברות אחרות כמו קנונדייל למשל, הגישה היא של שיכוך שאמור להתקבל מספיגה בציר הגלגל באמצעות אלמנטים בתומכות השרשרת. המשמעות: ויברציות ימשיכו לעבור לגוף מהפדלים ובעמידה.
מלפנים- שכפלה טרק את רעיון האיזוספיד למעין פטנט קדמי בצינור הראש. פה עוד מהדור הראשון לא חשתי תרומה מדהימה של הפטנט היות ואני בד”כ עם סטם של 10-11 ס”מ. כדי להרגיש אותו צריך סטם מאוד ארוך של 12-13 ס”מ ותנוחה קדמית יחסית על מנת לייצר מנוף על ציר התנועה. מלפנים הפטנט הזה צריך להשתפר עדיין או שאפשר לוותר עליו ולחסוך את המשקל ומורכבות הייצור.
אבזור הDomane SL7 – געגועי ל Di2
כדי להפריד תפל מעיקר,אומר ש4 מרכיבים מסמנים את האבזור פה:
אולטגרה חשמלית- איזה מערכת מדהימה. איזה מהירות תגובה. איזה העברה חלקה! חלום של מערכת. אני סקרן לראות את המערכת האלחוטית שמבשלים כנראה בשימנו כמענה לזו של סראם, כך לפי צילומי ריגול של מקצוענים בחו”ל (אגב, לא כדאי לשכוח לבקש את המטען מהיבואן ולגלות בסוף שלושת השבועות שכבר אין העברת הילוכים…)
המעצורים (אגב אולטגרה), משום מה יותר מבאופני דיסק אחרים שהיו אצלי לאחרונה- המעצורים פה היו מטורפים בנשכנותם. כנראה שהאופניים שלא יצאו מהאריזה היו בקילומטרז’ אופטימלי שהכניס את הכריות לעבודה מדהימה וגם קוטר הדיסקים שטרק שמה הוא גדול יחסית. היתה שם עוצמה וביטחון בעצירה ברמה חריגה.
צמיגי 32 מ”מ- “עוד באירופה הייתי סקפטי”… אני חושב שלרכיבה שאינה גראבל זה over shooting. צמיגי ה28 המצוינים של בונטרגר מספיקים בהחלט ויפחיתו מעט מתחושת “אופני ההרים” או הטנק שהדבר הזה מייצר. ואם בגראבל עניינכם- הרי כבר תרצו ממילא ללכת על 38 שמתאפשר פה בשלדה (לא רשמית, בגלל תקנות למניעת סיכוני Toe Overlap: חקיקת בטיחות אמריקאית שרוצה שהנעליים שלכם לא יפגעו בגלגל הקדמי בסיבובים).
גלגלי קרבון עמוקים ורחבים – טרק מספקת היום על האופניים שלה גלגלים ברמה מאוד גבוהה גם בדגמים שיש בהם פשרת מחיר. היא שדרגה בשנים האחרונות את הליין, והשאירה את הדגם הקודם שהיה מוצלח מאוד על דגמים זולים יותר. הרווחנו. הדגם: Bontrager Aeolus Pro עם רוחב פנימי מסיבי של 25מ”מ.
החלק הביקורתי
תלונת כל מבחני אופני הדיסקים לאחרונה- טרק דומנה SL7 שקלו כ 8.8 קילו, ובאמת קשה לאמר שלא מרגישים את זה גם בגלל הגיאומטריה היציבה (שזורחת במהירויות גבוהות אבל מרגישה מעט מסורבלת באיטיות ובשיפועים תלולים) וגם בגלל המשקל ומסיביות הצמיגים.
אחד הדברים המגניבים פה זה התא בצינור התחתון, אבל מנגנון הסגירה שלו נחלש והיתה שם קצת תנועה, וכאמור: השיכוך מלפנים לא באמת הורגש עם סטם סטנדרטי קצר יחסית.
טרק דומנה SL7 – השורה התחתונה
אני אוהב לטפס אבל אני גם אוהב ורסטיליות. הליין של טרק משאיר אותי עם דילמה- מצד אחד האמונדה המהירים במיוחד – אופני קשיחות-משקל-אירו שבשורה התחתונה של הרייסרים הם הבחירה הברורה ביותר. אם אני יוצא לרכיבת סכינים בין השיניים הם ללא ספק יהיו הבחירה שלי.
מצד שני- Domane SL7 – אופני כביש-גראבל נוחים, יציבים כיוונית, שפשוט נעים לבלות עליהם שעות ברכיבה ואת הרייסריות והיתרון שלהם הם יגלו בעיקר במסלולים משובשים. אם הרכיבות שלי הן טיוליות יותר, רגועות ונפחיות, או קצרות אולם חותכות בכבישי מושבים משובשים ואפילו נכנסות לכורכר פה ושם – ברור שהדומנה היא הבחירה. מה עושים? איך בוחרים? אפשר את שניהם?
רוצה אופניים כאלה? אם את/ה רציניים ומעוניינים, מלאו פרטים ונעביר את פנייתכם לטרק ישראל:
שוס בצינור התחתון- כדי לשמור עליכם אלגנטיים ללא תיק ברכיבות קצרות יחסית ולהגדיל את האחסון לרכיבות ארוכות יש פה תא אחסון פנימי בצינור התחתון. פטנט ששולפים איתו את כלוב הבקבוק הקדמי ומתחתיו מתגלה מערה עם מקום לכלים, פנימית, בלון ודברים לרכיבה.
