טרק סופרקליבר – בדור השני הם אופניים אחרים לגמרי (מבחן)

הם רק נראים אותו דבר, אבל חודש של רכיבות עם הסופרקליבר דור 2 של טרק הראה לגיאחה שאלה Trek Supercaliber אחרים לגמרי מהדור הראשון. מבחן שימוש מסקרן לרוכבי מרתון וסינגלים בדופק גבוה:

תקציר מנהלים – מה חדש?

ההבדל בין הדור הראשון לשני הוא בעיקר בהתאמה טובה יותר של השני למסלולים טכניים יותר. לקריאה מלאה על כל השינויים היכנסו להכרזת ההשקה וסרט ההשקה. בתקציר: 

• דגם: Trek Supercaliber SLR 9.8 GX AXS Gen 2 
• מהלך המזלג עלה מ 100 ל 110 מ”מ. מהלך מתלה אחורי עלה מ 60 ל 80 מ”מ. עקומת השיכוך שונתה להיות יותר מגיבה בתחילת המהלך למהמורות קטנות בתחילתו ולגדולות בסופו
• הגיאומטריה ארוכה יותר וזווית הראש עלתה מ 69 מעלות ל 67.5 מעלות – וזה מורגש מאוד
• הבולם האחורי חדש: RockShox SIDLuxe IsoStrut. הוא מחליף את הFox של הדור הראשון עם מוצר בעל קוטר גדול קשיח צדית עוד יותר. המשמעות: נפח אוויר גדול יותר בבולם האחורי מספק ספיגת מהמורות טובה יותר (רגישות לתדרים מהירים בתחילת התנועה) וכיוונון קל יותר לרוכבים קלי משקל. 
• הורדת משקל – שלדת ה- SLR החדשה קלה יותר בכ 235 גרם מה-SL. אופני המבחן על הנייר בהצהרת יצרן משקלם 11.25 ובמדידה שלי עם חומר ולחות ים תיכונית: 11.7 (ללא פדלים ומחזיקי בקבוק)
• מחירון דגם המבחן: ₪35,950 (מפרט מלא באתר CTC)

Supercaliber – הדור השני לעומת הדור הראשון

במבחן הדור הראשון של הסופרקליבר כתבתי: “זה מרגיש כמו פלטפורמה עם מצב אמצע ומצב נעול, ללא המצב הפתוח השלישי וה 30-40 מ”מ מתלה הנוספים שיש באופני מרתון בד”כ.” וזה במשפט אחד גם היתרון וגם החסרון של הדור הראשון: פלטפורמה קשיחה יחסית, סוג של שלב אמצע בין הארדטייל לאופני סינגלים. יתרון למי שמחפש את זה בדיוק וחסרון למי שרוכב במקומות יותר קשוחים. אבל עולם ה XCO הוא כבר לא עולם של הארדטיילים, אלא הפך להיות מרוץ טכני מלהיב וקשה גם בעליה וגם בירידה. לכן טרק ביצעה את ההתאמות הנדרשות. היא יצרה בדור השני מכונת XCO ומרתון בעלת יכולות מרשימות. 

כתבות אופניים מעולות בבייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:

רכבתי לא מעט בשבילים מגוונים עם האופניים האלה ובמקומות להם הם מיועדים. למשל בדרכי עפר מהירות בהן מורידים את הראש ומנסים לברוח לצמד שנמצא 100 מ’ מאחוריכם כבר 20 ק”מ. במקומות כאלה אתם רוצים את אופני המרתון שלכם, שיתפקדו בתור הגרסה ההגיונית יותר לאופני גראבל בישראל. לעומת זאת בטווח שימושיות רחב, לקחתי אותם גם לסינגלים רצופי סלעים ואבנים מעיקות ומאטות, המחייבות אופניים שהם סוג של ספינה שוברת קרח נוסכת ביטחון. יש צ’ק לכל הקוביות בסופרקליבר דור שני. 

אבל בכל זאת – מילה מעודדת לבעלי הדור הראשון שקוראים את הטקסט הזה, ואומרים – מה, שלנו פחות טוב? לא, שלכם פשוט אחר. לו הייתי רוכב בעיקר על שבילים זורמים, גראבל, עפר וסינגלים ללא יותר מדי גינות סלעים, לא הייתי טורח להחליף ואף הייתי מעדיף את ההיגוי המגיב יותר עם זווית ראש של 69 מעלות. השינוי הוא עבור רכיבה טכנית בלבד, והדור הקודם מעולה לרכיבה פחות טכנית. 

דגם הסופרקליבר במבחן והליין

מאז הקורונה רמת המחירים של אופניים איכותיים עלתה לא רק אצל טרק. במחיר של 35,950 ש”ח תוכלו לקנות את הדרג השני מבחינת מספור שלדות הליין של טרק – סופרקליבר 9.8 שהוא מתחת הדרג העליון של 9.9. מבחינת אבזור זה הדרג השלישי במשפחת סראם איגל טרנסמישן. סדרה חדשה עם ממשק UDH של מעביר ישירות לציר האחורי של הגלגל. זה זורק סוף סוף את אזני האופניים לגיהנום הראוי להן. פה יש את רמת הGX שבליין של סראם היא הרביעית (מעליה יש עוד שלוש: XO, XX, XX-SL). בליין של טרק באתר CTC זה הדרג השלישי (המקביל ל XT השני בשימנו): מעליו יש גם 9.9-XO במחיר של  47,950 ש”ח (המקביל ל XTR) ואת XX-9.9 במחיר צנוע של 59,950 ש”ח שהוא במקום נפרד משל עצמו ללא מקבילה אצל המתחרה היפנית.  בעיני הסיבה העיקרית לשקול רכישה יקרה יותר היא לא אבזור מערכות ההילוכים אלא משהו אחר (נשאיר אתכם במתח, גלו בהמשך). 

קשיחות צדית ואיכות גבוהה ב Trek 

לאופני טרק יש אופי. אני מרגיש את האופי הזה בכל זוגות האופניים שלהם – והוא עובר כחוט השני אפילו בתחושת אופני הכביש: Trek מייצרת מוצרים שמרגישים מאוד חזקים וקשיחים צידית. אולי זו האמריקאיות שלה- צורך לתת מוצר שעומד תחת עומסים של רוכבים עם משקל יתר? משהו בכל המוצרים שלהם משדר את העוצמה הזו. איכות בניה מקסימלית. ואכן גם סופרקליבר דור 2 מספקים את האיכות הזו. הקשיחות הצדית של האופניים היא ברמה אחת מעל כל התעשייה, והם נותנים תחושת איכות גבוהה. תורם גם הכידון-סטם ביחידת קרבון אחת, הבולם החדש, וכל חתכי הצינורות. הכל סותר את כוחות הפיתול ממאמץ הגוף במקסימום. למרות זאת Trek הצליחה להוריד עוד 235 גרם בלי לפגוע בעוצמה הזו של השלדה. 

היגוי: long & slack 

בהתאמה לגישת “ספינה שוברת קרח”, בדגם החדש תרגישו בהחלט שהאופניים ארוכים ויציבים, מאוד. סטם של 70 מ”מ וזווית ראש חדה של 67.5 מעלות הם שינוי דרמטי מה 69 של הדור הראשון. האם הגענו לשלב שבו היציבות מוגזמת? לתחושתי אנחנו מדגדגים זאת, למרות שחלק מהיצרנים המשיכו הלאה (בספשלייזד אפיק, שנראים לי ולרבים כהעתקה מוחלטת של סופרקליבר יש 66.5 מעלות). הירידה בזוויות משפרת מפגש עם מדרגות סלע, וגם טיפול בשיפועים חזקים. אם אתם רוכבים בזוויות לא אלפיניות, במהירויות אטיות, זה לא מחויב המציאות, ויכול גם לייצר היגוי מעט מסורבל. הרגשתי שאני על הגבול פה מהבחינה הזו ולפעמים חסרה לי היכולת להיגוי מהיר ועצבני יותר.

השלדה מתאימה גם מזלג 120 מ”מ, עבור כל אלה שחייבים לשמוע “120” (אני לא אכתוב “דאונקאנטרי” במבחן – נשאיר את המונח המאוס הזה לאחרים) – אבל אני לא ממליץ בכלל. זה יוריד עוד יותר את הזווית מ 67.5 זה יהיה מוגזם כחוויה באופניים האלה. כבר ככה כיווניות היא החלק החזק שלהם. הם מונעים בזבוז אנרגיה במשחקים מיותרים וזורחים במהירויות גבוהות במיוחד בסינגלים עם עקומות רחבות. יולנדה נף צודקת שההמתלה כעת מגיב יותר לגוף, נדרך יותר לפני באני הופ או כניסה ויציאה מסיבובים. הם טיפה פחות “משחקיים” מדגמים אחרים. במקטעים צפופים הם יעבירו למקומות האלה יעילות ממוקדת אל קו הסיום, אבל הגזמות ועוונות של רכיבה טכנית זה לא הקטע פה.  

סופרקליבר של קינמטיקה 

קינמטיקה היא התנהגות המתלה. האופניים מספקים יעילות עם תנועה מדויקת. לא פעם אני רוכב על מסלולי כורכר, ואפילו בטובים שבהם רוצה את השיכוך אקטיבי. יש המון מקומות שאפשר היה לסגור בולמים אבל בגלל שהמערכת הזו כל כך יעילה, לא עשיתי את זה למעט במעבר לעמידה. לא הרגשתי שאני מפסיד שום מהירות עם בולמים פתוחים.

Trek שינתה את עקומת התנועה של המתלה (לעומת הדור הראשון) ובאמת נתנה קצת רכות להתחלה. זו חוויה נעימה בהרבה בשטח משובש. אבל זה לא גורם לו לשקוע מעבר לספיגה הראשונית הזו והוא נשאר יעיל, עד שצריך אותו לאלמנט משמעותי יותר, שם הוא עובד בהחלט. זה נותן שיכוך נעים ויעיל בגראבל ומזכיר שלכל גראבל ישראלי סופרקליבר כאלה יהיו המכונה האופטימלית (והדור הקודם אפילו יותר). אם מוסיפים את העובדה שיש לא מעט חול בישראל, ואת האפשרות לגוון למסלולים טכניים, אין כבר התלבטות (אבל לא עם צמיגי הסיינט-אן 2.4 שבאו עם אופני המבחן. יתאים לכך יותר צמיג הואלנורד החדש, המותאם למשטחים קשים מהירים יותר).
בשל כך לאורך המבחן הוצאתי עוד ועוד אוויר מהבולמים עד שהפכו מאוד רכים ומגיבים, ולא הרגשתי שום בעיה של תזוזת יתר ברכיבות איתם. אפשר להתקרב ל 30% סג וזה עדיין מעולה במקטעים מהירים, ביחד עם כייפי מאוד במקטעים טכניים סלעיים. אחרי הסט אפ הסופי של הבולם האחורי אין צורך להתעסק איתו כיוון שהוא מתאים לכל מתארי הנוף.

עליות, ירידות וסיבובים מוכווני מטרה

אתם מכירים את העליה הארוכה למצפה גולדין בסינגל כוכב יאיר – עבודה לא קלה בדיוק על משך המאמץ של צריכת חמצן מירבית, שבה אתם רוצים יעילות. סה”כ רוב הדרך אינה צפופה, ואין סיבובים כמעט. צריך אפקטיביות בדרך למעלה וסופרקליבר מספקים את זה. הכיווניות היעילה שלהם, מעודדת התרכזות בעבודה השרירית על פידול והם לא מבזבזים כאמור את האנרגיה גם בבולם פתוח. בירידה הארוכה מהמצפה – שם הם זרחו במיוחד. שם עלה היתרון הכי משמעותי שלהם: אותה יציבות מורגשת מספקת תחושה מעולה בירידה מהירה וישרה יחסית. הירידה מהמצפה גם עמוסה באבנים קטנות, זו לא אדמה מפנקת. צמיגי ה 2.4 החדשים מדגם סיינט אן השלימו את הגיאומטריה המושלמת והשיכוך האקטיבי לכדי מהירות מדהימה בירידה. זווית הראש המתונה (67.5) מייצרת שליטה מלאה, ולמרות שאתם טסים, קוגניטיבית התחושה היא של אפס עצבנות מהאופניים. הם באמת חותכים את השטח במהירות ובאפקטיביות מופלאה. אפשר להוסיף עוד קצת מהירות מטורפת איתם בתנאים כאלה. בצד הביקורת: בסוויצ’בק הצפוף והאיטי בעליה שיש שם (ובדומים לו בסינגלים אחרים) הרגשתי שהם אופניים של עקומות רחבות וזורמות יותר מאשר של צפיפויות. כמו כן אודה שעבורי (בעל אופניים של 10 קילו), המשקל שחצה את ה12 ק”ג הורגש מעט בעליות – אבל זה בעיקר עניין תקציב לדרג הסופרקליבר שתבחרו, והמשקל של אופני המוצא וההרגל שלכם.

חוצה את כל הסלעים בעגור (צילום: דודי ברקוביץ)

איזה כידון-סטם אינטגרלי סקסי מדהים

קשיח, נראה פגז. אבל אני מקווה בשבילכם שמידות הגוף שלכם אינן כאלה שתצטרכו להחליף. החיבור להיגוי היציב של האופניים יוביל לכך שהארכה של הסטם תגיע עם תג מחיר של יציבות כמעט מוגזמת. גם ההיבט הכלכלי והמורכבות של ההחלפה מעלים סימן שאלה גדול האם זה כדאי. אם הוא יתאים לכם כפי שהוא מגיע עם האופניים, תהנו עד מאוד מהסקסיות והקשיחות הצדית המדהימה שהוא מייצר.  

הילוכים חשמליים – תענוג 

SRAM GX Eagle AXS, T-Type – אין מה לאמר, זה כיף, זה עובר מהר, זה מיידי. צליל הבאזז השקט, האופייני לסראם, של מנוע המעביר עושה לי טוב. באופני הרים מעבירים המון הילוכים. כל הזמן השטח משתנה, וזו קפיצת מדרגה מורגשת בהחלט מהילוכים מכניים. הדיוק, השקט והמעבר החלק בלחיצת כפתור, בהחלט גורמים לי לרצות כאלה באופני ההרים הבאים שלי. 

ההילוכים האלה הם מהדור החדש של סראם, עם UDH במקום אוזן (חיבור ישיר לציר האחורי), נחשבים עמידים למים יחסית (לא כולם כאלה), עמידים יחסית למכות צד, בגלל שהם על הציר עם הקסטה אין צורך לדייק את המעביר בכיוונונים עדינים, והשוס: זה תוכנן להעביר טוב יותר תחת לחץ פידול (נולד בשביל רוכבי החשמלי שטוחנים את הכל בלי רגש). פיצ’ר מעניין מאפשר את זה על ידי זיהוי נקודות מדויקות במיקום של הקסטה ורק אז פועל כך שהשרשרת תופסת מקסימום שיניים במהלך ההעברה מגלג”ש אחד לשני. 

לעניין האחרון הזה שאני מאשר, ההעברה תחת לחץ מצוינת, יש טריידאוף: שחרור ההעברה בנקודות ספציפיות הוריד כנראה את מהירות העברת ההילוכים ביחס לדור הקודם. היות ולא רכבתי בק טו בק עם הדור הקודם, אני רק יכול לומר שלא הרגשתי שום בעיה במהירות, והחופש להעביר תחת לחץ פידול מתאים מאוד לא רק לחשמלי – גם לקטגורית האופניים האלה. עבר לי פגז. לעומת זאת, ידיות ההילוכים של סראם ראויות לשיפור בעיני: הן קטנות מדי ובמיקום לא הכי נוח. למה אי אפשר פשוט לייצר משהו שממקם את האצבעות בדיוק בכפתורי ה XTR המכני של שימנו? (בכל מקרה ניתן להחליף לדור הקודם של הכפתורים שאם אתם כמוני, כנראה תעדיפו). מילא, מתרגלים לזה וזה כיף. לחשמלי בפורמט הזה יש גם מחיר: הצורך בטעינה של עוד סוללה כל שתיים-שלוש רכיבות. בעיני ללקוח עדיפה סוללה חוטית גדולה יותר מאשר אלחוטיות מלאה, אבל לחנויות ולמי שמרכיב את האופניים הגישה האלחוטית המלאה עדיפה. 

גלגלים

על הסופרקליבר 9.8 מגיעים גלגלי Kovee Elite – עם חישוקי קרבון OCLV, ברוחב פנימי נדיב של 29 מ”מ, רוחב חיצוני נדיב עוד יותר של 36 מ”מ; 28 חורים ושפיצים בעובי משתנה. המשקל של סט כזה הוא 1585 גרם (אחורי 875, קדמי 710). בעיני הסיבה המשמעותית ביותר לשקול שדרוגים בתקציב גבוה יותר, היא לא מערכות ההילוכים אלא המשקל הכולל של האופניים וספציפית רמת הגלגלים שתקבלו. ההחלטה בעניין קשורה בעיקר לאופניים הקודמים שלכם ולרגישות שלכם למשקל. אם אתם קונים כבר שיפור ומשקל נמוך יותר – זכיתם. 

אם אתם מאוד קרובים בדגם הנוכחי שלכם למשקלים של המוצר שאתם קונים, ורוצים לשדרג, לא חייבים ללכת על כל החבילה היקרה יותר במדרג של טרק. אפשר גם לשקול שדרוג גלגלים. לא פעם זה קו הזהב בין אובדן פרופורציות לבין הוצאה נוספת ראויה.

• בדגם המבחן 9.8-GX רכבתי על Kovee Elite 30 – משקלו 1585 גר’ 
• בדגם אחד למעלה בסראם (9.9-XO) יש  Kovee Pro 30 – משקלו 1385 גר’. כדי לשדרג לפרו תצטרכו להוסיף 5330 ש”ח במעמד הקניה
• רק בדגם העליון ביותר XX-9.9 יש את Kovee RSL – משקלו 1200 גר’! כדי לשדרג לצמיג של אלופי עולם מדליסטים אולימפיים, תצטרכו להוסיף 10,680 במעמד הקניהאני רוכב בשגרה עם גלגל הדומה יותר לגלגל האמצע, וסט שוקל כ-250 גרם פחות מה Kovee ELite שבמבחן הזה. באופניים שלי יש צמיגי בונטרגר קלים יותר (2.2 ולא 2.4) עם עוד כ 250 גרם פחות, ומבחינתי נוצר פה פער כולל של כחצי קילו שמורגש עבורי. מה שחשוב לומר על טרק/בונטרגר בקטע של הגלגלים הוא שאתם יודעים – אין כמו האחריות המדהימה שלהם.
  אגב, ממבט על המפרט והמחירים, לטעמי גרסאות השימנו נותנות תמורה טובה יותר לכסף מגרסאות הסראם. למשל ב- XTR מקבלים כבר אופניים במשקל כולל של 9.7 קילו, עם רמת הגלגלים הכי גבוהה של טרק – את Kovee RSL ששוקלים 1200 גרם!

אגב ליין הגלגלים הזה – לדעתי שווה מאוד לשדרג אליו גם אם יש לכם דגמים אחרים. חתכים מודרניים מאוד רחבים, והאס של טרק: הקראש ריפלייסמנט על גלגלים לשנתיים. טרק הגיעו למצב שבו הגלגלים שלהם מגיעים עם ביטוח. זה כשלעצמו שם אותם במקום אחר לגמרי מהאחרים, עוד בלי לדבר על המצוינות של המוצר. על הצמיגים החדשים של טרק וההתנסות על ה Sainte-Anne שלהם אכתוב בכתבה נפרדת, שתצא בקרוב. בקצרה פה: על האופניים היו צמיגים מדור חדש של טרק, ברוחב 2.4 שמתאימים לסינגלים הישראליים + רטיבות פחות אופיינית. הם מחליפים את ה XR2 של בונטרגר, ותפקדו מעולה באזורים קשים כגון דרדרת האבנים המטרטרת של כוכב יאיר, מחסומי הסלע והשפיצים הרעים של חרובית, והעפר הטחוח של עגור.

“על מסילה” בעקומות רחבות (צילום: דודי ברקוביץ)

המעצורים 

בהתאם למערכת סראם גם המעצורים, היו של סראם: SRAM Level Bronze בעלי 4 פיסטונים המיועדים לרכיבת XCO (ברונזה – כלומר הרמה השלישית כשהכסף היא רמת אמצע, ואולטימייט הכי יקרה). מרחק הידית מהכידון מטופל במהירות ברכיבה ראשונה בקלות: איזה כיף זה כיוון מרחק עם כפתור שמסובבים באצבעות ולא עם מפתח אלן מעצבן. אני עולה על האופניים ופשוט מדייק את זה מיידית. העצירה טובה, אבל אני כל כך רגיל למעצור אחר, שהתחושה הרגישה לי פחות נשכנית וחדה. אולי זה רק אני וההרגלים שלי, כי היא כן עבדה סה”כ סביר ורכבתי מהר ורגיל.

החיסרון העיקרי הוא דווקא בממשק המשתמש, ספציפית – במרחק האנגייג’מנט. זהו הרגע בו מהלחיצה ועד יש הפעלה אקטיבית של המעצור. הידיות צריכות המון מרחק עד שזה פוגש את הדיסק ומתחיל לפעול לעצירה. זה מחייב לכוון אותן במרחק גדול מדי מהכידון (כדי להגיע לנקודת העצירה במיקום של 90 מעלות באצבע) ומאט את התגובתיות שלכם במקרי חירום. וכך בכל פעם שעוברים לירידה צריך לעבור למצב סחיטה כזה, שמדגדג את תחילת העצירה כדי שכשתצטרכו אותה, היא תהייה שם בשבילכם. פה נאמר שיש רוכבים שאוהבים את התחושה היותר מודולרית ומעודנת של המעצור של סראם. אני רגיל לנשכנות חזקה יותר ופידבק שלתחושתי הוא ברור יותר שיש לי ב XTR. 

קבלו כתבות איכותיות פעם בשבוע באימייל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

דרופר של בונטרגר 

הוא מעולה! הדגם  Bontrager Line Dropper, 125mm travel, עם חיווט פנימי מלא, בקוטר 31.6 ובאורך של 395 מ”מ עבד מושלם. ללא שום חופשים כל תקופת המבחן, איכותי ומדויק. הוא הציג טווח מלא ארוך ואפשר לי להרגיש בטוח יותר וקרוב יותר לקרקע בלא מעט מקטעים טכניים קשים. כולם מעדיפים היום דרופרים ואפשר להבין מדוע. גם אני השתמשתי בו המון וגם אני אוהב את זה. אבל צריך לזכור שזה עולה במשקל לא מבוטל של 565 גרם. אז אם אתם בד”כ רוכבים בסביבה שזה לא מאוד נחוץ בה, אני הייתי מעדיף להחליף למוט אוכף קרבון קליל ולהוריד איזה 250 גרם (אולדסקול, אין מה לעשות). 

הדור השני של סופרקליבר נועד לקרוס קאנטרי טכני אמיתי (צילום: דודי ברקוביץ)

גריפשיפט לנעילת בולמים

הגריפים נהדרים, עבים ונוחים מאוד. מהז’אנר הספוגי הנעים.  בשמאל יש חוגה מסתובבת שהיא חלק מהגריפ והיא אחראית על נעילת הבולמים. היתרון הוא הפחתת כמות הבלגן והכפתורים שיש על הכידון – הנובעת מצורך בכפתור גם לדרופר וגם לבולמים. באופני המבחן היה כפתור דרופר קלאסי ואילו על נעילת הבולמים הסוואת כפתור בגריפשיפט הזה. אז יש בעיה, מצאו לה פתרון. השאלה היא האם זה הפתרון הנכון? 

לטובת הדיון נזכיר פה את המבחן של יואב לדרופלוק – הפתרון של טרק עצמה: מתג כפול שבו אחד משמש לבולמים והשני לדרופר. אז מה עדיף? אני לא בחנתי את הדרופלוק, אבל נראה לי שהוא עדיף משום שלסובב את הגריפשיפט לוקח הרבה יותר זמן מכפתורי נעילת הבולמים הרגילים. זה דורש יותר גיוס הכנה ותנועה בכל היד מאשר הכפתור המהיר של שני המצבים של רוקשוקס שמצריך רק בוהן. בסגנון הרכיבה שלי נעילה ושחרור זה דבר תכוף מאוד וזה עובד הרבה פחות טוב. 

לסיכום: סופרקליבר דור 2 

בד”כ דור שני של מוצר עדיף על הדור הראשון – וכל מי שרץ לקנות כ Early Adopter צריך לקחת את זה בחשבון. השאלה הפעם היא האם זה קרה לכל מי שרץ לקנות את הדור הראשון של הסופרקליבר? כי יש הרבה כאלה.

בדור השני טרק לקחו את הסופרקליבר אל מסלול ה XCO המודרני הטכני. הוסיפו מהלך, שינו את הגיאומטריה בצורה משמעותית, במיוחד בתחושת ההיגוי וזווית הראש. תיבלו בקינמטיקה ושיכוך מגיבים יותר, וכרגיל איתם – מספקים איכות בנייה וקשיחות צידית מטורפת. השיחה בדור השני עברה מ-“מה לקחת- הארדטייל או שיכוך מלא” שאפיינה את הדור הקודם למקום אחר. טרק יישרה קו עם אופני הXCO-מרתון של שאר הענף עם 110 מ”מ (קרובים מאוד ל 120 המקובלים אצל אחרים), ועם כיול וכוונון תואמי רכיבה טכנית.

זה שדרוג רלבנטי בעיקר לכל מי שרוצה לשפר את חווית הסינגלים הטכניים שלו ומרגיש שהוא איטי מדי בירידות מהירות. רוב רוכבי הסופרקליבר בארץ הם לא רוכבי XCO אלא רוכבי מרתון (XCM) ועבורם הדור הראשון נותן מענה טוב. מצד שני, מי שמחפש מכונה  מתאימה אפילו יותר לסינגלים ורכיבה טכנית, ימצא פה פלטפורמה שפותחה עבורו. בדגש על עקומות רחבות ומהירות במיוחד עם אתגרים טכניים, סלעים ואבנים, יציבות כיוונית והמון בטחון. 

יתרונות

• קשיחות צידית ואיכות בניה
• יציבות כיוונית תוסיף מהירות בירידות מהירות רצופות אבנים
• שיכוך משופר מאוד מהדור הקודם
• הילוכים שקטים, מדויקים ואלקטרוניים
• דרופר מצוין
• אחריות קראש ריפלייסמנט על גלגלים לשנתיים וגב שירותי של CTC

חסרונות

• יציבות יתר באזורים צפופים 
• צמיגי 2.4 זה אוברקיל לרכיבת מרתון ושבילים הדוקים (אבל מצוין בסינגלים)
• נעילת מתלים כפולה ב”גריפשיפט” ולא במתג לחיצה רגיל
• משקל של מעל 12 עם פדלים וכלובים – יבבני משקל יחפשו אופטימיזציה

מאת: גיאחה
שתפו את זה בכפתורים פה למטה: