בשנתיים האחרונות למדנו מחדש אודות אי-הוודאות של קיום אירועים המוניים ולעיתים אפילו חודש מראש לא סיפק ודאות לגבי קיומם של האירועים. גראן פונדו ירושלים נדחה לאחרונה בפעם השלישית לתאריך לא ידוע למרות היעדרן של הגבלות קורונה בישראל בעת כתיבת שורות אלו. זו דעתו של אדם סימן טוב בנושא:
שגרה של אי ודאות עוד לפני מגפות עולמיות
ענף האופניים נתקל בלא מעט קשיים באירועי אופניים ולא אחת עולה ביקורת מצד חברי האיגוד על דלילות התחרויות והאירועים בעלי אופי תחרותי בישראל. הלוגיסטיקה שבסגירת כבישים, הסיכון לרוכבים, חסמי כניסה יחסית גבוהים לתחום האופניים התחרותי ועוד סיבות רבות כבר נטחנו עד דק בדיונים בנושא. בפועל רוכב כביש תחרותי או בעל אוריינטציה תחרותית נאלץ להסתפק במספר קטן מאוד של אירועים בשנה. הרבה רוכבי כביש מוצאים את עצמם פוזלים לתחום השטח ועוברים להתחרות באירועי אופני שטח. באופן אירוני, ענף הטריאתלון, המאופיין בחסמי כניסה גבוהים עוד יותר, מצליח לארגן לוח תחרויות מכובד ובערים מרכזיות למרות לוגיסטיקה סבוכה אף יותר. אפשר להניח כי זה מתאפשר בזכות ריבוי המתחרים שהופכים את הנושא לכלכלי יותר עבור המארגנים וגם משום ששם איגוד הספורט הוא גורם פעיל יותר באירועים ולא הפחית את מעורבותו בהפקת אירועים כפי שעשה איגוד האופניים בשנים האחרונות.
במרץ 2018 בעת סדרת מרוצי גראן פונדו ים המלח המתמשכים על פני יומיים, בוטל האירוע המרכזי, רכיבת גראן פונדו המוזנקת מים המלח (גילוי נאות: השתתפתי כמתחרה באותו טור ערד ובאירוע הגראן פונדו המיועד). הסיבה לכך הייתה רוחות חזקות שנשבו באותו בוקר מוקדם באזור ים המלח אשר לטענת המארגנים סיכנו את הרוכבים. בינואר של אותה שנה מרוץ אורים נדחה רק כאשר הרוכבים נעמדו על קו הזינוק בגשמים עזים, עקב טענת האיגוד לאי מתן אישור משטרתי בשל הכביש הרטוב. דוגמאות אלו הן אפילו לפני ששמענו על מגפות עולמיות ואליפות ישראל באופני כביש ב-2020 התקיימה בהיקף מצומצם מאוד.
רק בחצי השנה האחרונה מצב אירועי הספורט התחיל לחזור לשגרה עם מרתון ירושלים ומרתון תל אביב בעולם הריצה, אירועי ותחרויות אופניים אופניים כגון סובב כנרת, מרוץ בית גוברין ועוד.
לא רק כמות האירועים ועצם קיומם השתנו בשנים האחרונות, אלא גם אופי האירועים. כבר בהיותי רוכב תחרותי ב-2018-2019 שמתי לב למגמה של מעבר מתחרויות כביש פתוחות לתחרויות קריטריום במסלולים סגורים ובדרך כלל נטושים בשבתות. לדעתי זהו מעגל לא מועיל לאף אחד מהצדדים ורק מוריד את הלגיטימיות של ענף אופני הכביש. כשלא לגיטימי לסגור כביש עבור מרוץ כביש אז גם קיומו של רוכב כביש בשוליים הופך לאי-לגיטימי.
כוח עליון אל מול כוח הרצון
רישום לתחרות מהווה כריתת חוזה לכל דבר בין המארגן ובין המשתתף. ככזה הוא גם כפוף לדיני החוזים בישראל. דינים אלו מפרטים את המצבים השונים בהם החוזה בטל או אלו שמתקיימת התרה מאכיפת החוזה בשל אי קיומו. במדינת היהודים מרובת עורכי הדין, כל אחד מהיישוב אוהב לשלוף את מונח ה”פורס מאז’ור” הידוע המתרגם את סעיף הכוח עליון בדיני החוזים. במשפט הישראלי עילת הכוח העליון קובעת כי במקרה שהחוזה הופר כתוצאה מנסיבות שלא ניתן לצפות או למנוע לא יהיה הצד המפר חייב בפיצויים, ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה.
אלא שלא בקלות דעת סעיף ה”כוח עליון” מופעל. מצבים בלתי ניתנים לצפייה הינם תלויי גיאוגרפיה, תרבות, אקלים חברתי ועוד. בישראל מצבי טרור ומלחמה אינם בגדר כוח עליון וכפי שהשופט לנדוי כתב בשעתו: “כל עוד השלום אינו שרוי בין ישראל ובין כל שכנותיה, יש סכנה של פרוץ מלחמה”. לעומת זאת סופת טורנדו, ייתכן שתוכר ככוח עליון בישראל, בעוד שבחוף המזרחי של ארה”ב היא אירוע צפוי ושגרתי לחלוטין. אפילו מגפת הקורונה לא מוגדרת ככוח עליון בישראל.
אם אירועים שכאלו לא מוגדרים ככוח עליון, אני מתקשה לראות כיצד גשם שוטף באמצע ינואר, רוחות חזקות במרץ או וריאנטים כאלו או אחרים יכולים להיחשב ככוח עליון. לעניות דעתי מדובר ב”לחם וחמאה” של אירועים שניתן היה לצפות ומכאן כבר הכל תלוי במצבים שהיו מפורטים או לא מפורטים בתקנון, שמהווה את החלק המרכזי בחוזה בין המארגן למשתתף. זו גם הסיבה שכדאי מאוד להקפיד לקרוא את התקנון במעמד הרישום כדי לדעת על מה חתמתם.
נסיבות מיוחדות או מציאות חדשה
אירועי ספורט המוניים רבים מתקיימים בימים אלו, בין השאר בזכות היעדר כמעט מוחלט של מגבלות קורונה בשטח פתוח. מארגני מרוץ הGFNY ירושלים יצאו בהודעה לפיה האירוע תלוי בתמיכתה הכלכלית של העירייה, שמותנית בהגעת מספר רב של משתתפים מחו”ל, מה שלא מתקיים כרגע. זוהי הדחייה השלישית של האירוע למועד חלופי, שכרגע נראה כמתוכנן להתקיים בספטמבר 2022 (גילוי נאות 2: לא נרשמתי לתחרות זו כך שאיני בין הנפגעים מכך).
לדעתי האישית דחיית אירוע בשל סיבה כזו היא שערורייתית, שכן משמעותה בעיני היא כזו: “האירוע לא יתקיים כי לא משתלם למארגנים לקיים אותו במתכונת הנוכחית”.
בעיניי זוהי הודעה חתרנית של ממש לאופן התנהלות העסקים בחברה. התניית קיום החוזה בהיתכנות כלכלית עבור אחד הצדדים היא משהו ללא אח ורע בעולם היזמות. אם בסיטואציה תיאורטית בה היו מגיעים מספר רב של משתתפים והמארגנים היו יוצאים ברווח ענק – האם היו שולחים צ’קים בדואר למשתתפים כדי להתחלק באותם רווחים? אם כן מדוע המשתתפים, ממש כשמם כן הם, שותפים לסיכון אך לא לתשואה? האם נכתב בעמוד המכירה של כרטיסי ההשתתפות שהאירוע מותנה במינימום משתתפים מחו״ל? קראתי בקפידה את התקנון, כפי שכדאי אגב לכל משתתף במעמד הרישום, ולא קיימת התייחסות או התניה למינימום נרשמים כלשהו.
לסיכום
זה לא חדש שישראל מתהלכת לה לאורך שנות קיומה מגל לגל. מגל קורונה לגל טרור לגל חום/קור וכך הלאה. מהדורות החדשות לעולם לא נשארות ריקות והעיתונים נמכרים היטב בכל יום. זו המציאות בישראל ולהוציא תקופות יוצאות דופן, תמיד הייתה כזו. אירועי ספורט לבטח אינם היחידים שבוטלו בשנתיים האחרונות או לפני כן. כל עולם התרבות הרחב וכל אירוע שמעורב בו גורם זה או אחר מחו”ל חווה ביטולים או סכנת ביטולים. בימים אלו לצד אירועי ספורט מתקיימים גם מופעי ענק ומסיבות עם אמנים בינ”ל. מבחינת תיירות נכנסת טרם חזרנו לרמות שהכרנו אך האם התיירים עתידים לחזור בהמוניהם? לא בטוח בכלל.
גם ברוב מדינות העולם הגבלות הקורונה כמעט שאינן קיימות נכון לעת כתיבת שורות אלו. ייתכן מאוד שהירידה במספר התיירים אינה תופעה זמנית אלא מציאות חדשה ועל המארגנים לראות בכך מצב קבוע. התליית קיום האירוע במספר רב של משתתפים מחו”ל על מנת להצדיק תמיכה כלכלית של העירייה היא שיקול שלעניות דעתי המארגנים נטלו על עצמם בהיותם גוף יזמי. ככזה, הדבר הנכון לעניות דעתי יהיה או למצוא מקורות מימון אלטרנטיביים ולקיים את האירוע, גם במידה ויהיה הפסדי, או להכריז על אי היתכנות האירוע והשבה מלאה של כל כספי הרישום לכלל המשתתפים.
נטילת סיכונים עסקיים סבירים היא חלק בלתי נפרד מהתנהלות העולם ואף נחוצה לו. נטילת סיכונים עסקים היא היא הסיבה לקיום הישות הנפרדת של ‘חברה בע”מ’.
בטוחני שמדובר באנשים ראויים שמטרתם לעשות טוב. אני גם מאמין שהם לא עושים את זה בשביל להתעשר אלא מתוך אהבה לתחום. עם זאת אני מתקשה לראות סיבה שמצדיקה את ביטול או דחיית האירוע ומתקשה עוד יותר לראות כיצד הנסיבות יהיו שונות בספטמבר, התאריך המיועד לקיום האירוע.
מאת: אדם סימן טוב
