טרק אמונדה (Émonda) – הגיע הזמן שאבחן אותם! נכון שהטרנד מתחזק בקטע האווירודינמי באופני כביש, וגם לTrek יש את ה Madone הרובוטריקיים והאווירודינמיים, אבל אני, לעצמי מעדיף לגמרי את קטגורית העליות: אופניים שמספקים יחס אופטימלי בין משקל קליל לקשיחות ומתאימים לשימושים מגוונים. אז בבריחת סולו של 40 ק"מ בטור דה פראנס אני אפסיד 7 וואטים, אבל כשאגיע לעליות של האלפים והפירנאים, אתן לפרום בראש… אז קיבלתי למבחן את האופניים שהיו של אביב יחזקאל ב CCC, שחוץ מגלגלי טיובולר של Bontrager, החזיקו חלקים לא מנקרי עיניים בכלל, והיו… פשוט מעולים! מדוע – קראו בכתבה.

מאת: גיא חלמיש
צילום: יוני יוסף, ניר וינטרוב, גיאחה
עיצוב שרירני וחזק

עיצוב שרירני וחזק

כרטיס ביקור: Trek Emonda

  • דגם:  Trek Emonda SLR Project one (solid team logo)
  • מחיר: 38,300
  • משקל: 6.75 (עם פדלים ומחזיק בקבוק אחד)
  • משווק: CTC בחנויות Trek ישראל

הכירו את ה Emonda והליין של Trekבכביש

לטרק יש שלושה מוצרים בקו הכביש שלהם: ה Madone בקטגוריית האווירודינמיים, ה Domane אותם בחנתי לא מזמן בקטגורית האנדיוראנס עם קריצה לגראבל, וה Emonda למטפסים ו all round. שימו לב שהם כולם מכילים את אותן אותיות שמקורן ב Madone – השם והדגם שבנה את טרק לכדי מעצמה בכביש.

טרק מצהירים על האמונדה הצהרה ברורה: הכל בהם תוכנן כדי להוריד משקל. הם עושים שימוש בקרבון הייחודי של Trek הממותג OCLV ומתוכננים לתת יחס משקל קשיחות אופטימלי. האמונדה מגיעה עם אחריות לכל החיים, ולכך יש להוסיף – גיבוי מלא ושירות שהוא ללא ספק מהבולטים בארץ בטיפול באחריות על ידי היבואנית CTC.

באמונדה שלוש רמות מוצרים: SLR היא הרמה הגבוהה ביותר, SL באמצע, ו S לרמת הכניסה. בהתאמה לשלושת רמות המוצרים האלה טרק מייצרים אותם עם סוגי קרבון OCLV מרמות שונות בטרק – רמה 700 היא הגבוהה ביותר וממנה מיוצרים ה SLR שבחנתי. את ה SL מייצרים מקרבון מסדרה 500 ואת ה S בקרבון מסדרה 300. מטבע הדברים לרמות הגבוהות יותר משקל נמוך יותר ותכונות דינמיות עדיפות (ספיגה וקשיחות).
אנקדוטה מעניינת על האופניים שבמבחן: Trek מייצרת את רוב הדגמים שלה בטיוואן אולם שם הם יכולים להשתמש ברמת ה OCLV600 בלבד כרמה הכי גבוהה (ואכן הדומנה SLR מיוצרים שם מה 600). רק הדגם הזה, ה SLR מיוצר בארה"ב. ה OCLV זו תרכובת של כמה סוגי חומרים, וה SLR מיוצרים עם רמת הקרבון הגבוהה ביותר של טרק – 700. מסתבר שב 700 יש חומרי גלם סודיים מהתעשייה הבטחונית והצבאית האמריקאית, שאסורים לייצוא מגבולות ארה"ב על ידי נאטו! זה אחד הדברים שמביאים את המשקל הנמוך של השלדה ואת התכונות הדינמיות יוצאות הדופן שלה.image12

עיצוב וסקסאפיל – Pink Is Badass!

האמונדה נראים מעולה: והקו המאפיין אותם הוא שונה מזה של רבים מאופני הקטגוריה: לא תמצאו פה תומכות אוכף דקיקות בצורה קיצונית (אם כי הן בהחלט לא עבות), ומבנה ישר ועגול לגמרי. טרק הלכו פה על המראה האגרסיבי, שרירני ובולט! יש משהו מאוד מאוזן ויציב באיך שהם נראים – שיווי משקל מצוין בין הצינורות השונים, קימורים לא מוגזמים, תנועה חלקה בין צינור לצינור.

הם מונחים כעת מולי בחדר וגם במצב מנוחה הם נראים כמו אופניים לרוכבים התקפיים וחזקים. אין להם איזה הפרעת אישיות בולטת. בסה"כ הם יחסית שמרניים בקו העיצובי, אבל זה משהו שמלווה את כל קטגורית העליות-קשיחות: כשמחפשים כל גרם להוריד, לא מתעסקים וגם אין איפה להכניס התייפיפות. פחות זה יותר.

האופניים הספציפיים האלה, שהגיעו מה Team של CCC הם מה Project One של Trek – תוכנית ייחודית המאפשרת לרוכבים לייצר את העיצוב של עצמם באמצעות אתר האינטרנט של החברה: להרכיב את שילובי הצבעים שהם רוצים ולקבל את האופניים למעשה בצביעת Semi-Custom. פה: בשחור קרבי עם נגיעות ורודות – שמתאימות לביגוד הקבוצה. אני חושב שיהיה מעולה אם יותר ויותר חברות היו מאמצות את הגישה הזו, אבל היא מורכבת לביצוע, וכנראה צריך חברה עם עוצמה כשל Trek להרים פרויקט כזה. גם היה אדיר אם יותר רוכבים היו מאמצים את הכיוון, ומייצרים לעצמם אופניים ייחודיים באמת. זה קטע מגניב ואני לא יכול שלא לדמיין את גרסת ה Project One שהייתי עושה עם שחור-צהוב-ירוק זרחניים של צבעי BIKEPANEL… 

image03

אבל אלמנטים וורודים??? כן… ורודים! Pink is Badass טוענת הפאנליסטית שרון שחר, אז מי אנחנו שנתווכח. הלוגואים והכבלים בוורוד נותנים נגיעה מגניבה, ייחודית, בולטת, על הרקע השחור המבריק. כן, כנראה שתאלצו לחשוב קצת על נושאי צבעים ומגדר, הבניה חברתית וסמלים לאחר התבוננות באופניים האלה, ולשוחח עליהם עם כמה מהרוכבים שתפגשו בהם.

הנקודה העיצובית המובחנת ביותר מבחינתי באופניים האלה היא נקודת המפגש בין תומכות האוכף לצינור העליון דרך מוט הכיסא. בניגוד לאופניים רבים אחרים ששם יש אילוץ משמעותי – הכנסת מוט האוכף, באמונדה יש מוט אוכף חצי אינטגרלי: חלק המפגש הזה הוא קבוע ומוט האוכף מתלבש על המשכו כמו שרוול מלמעלה. זה מאפשר לנקודה הזו להראות אחרת מרוב זוגות האופניים האחרים – והיא דומה לפרקטיקה מקובלת בחיפוש אחר קשיחות צדית – של רוחב משמעותי ובולט כדי להגדיל את "מפשק" המשולש האחורי, ואת רוחב הצינור העליון. את המראה של מוט האוכף עצמו שהוא רחב יותר בחלק הקרוב לאוכף פחות אהבתי – העין שלי רגילה כבר למוטות דקיקים יותר.

נקודת המפגש הרחבה של תומכות האוכף עם הצינור העליון, וכניסת הכבלים

נקודת המפגש הרחבה של תומכות האוכף עם הצינור העליון, וכניסת הכבלים

שלדה וגיאומטריה

משקל השלדה ברמה הגבוהה ביותר, עם קרבון ה OCLV מסדרה 700 הקל והאיכותי ביותר של טרק הוא 690 גרם (עם צבע, במידה 56). בקטגוריה שהמשקל בה הוא קטע קריטי, האמונדה מציגים משקל מוביל של ממש! כשהדגם הזה הושק הציגו בטרק את הגרסה היקרה ביותר שלו ששקלה… 4.65 קילו (!) בטענה שאלה אופני הפרודקשן הקלים בעולם.

אבל משקל קליל זו פריבילגיה של חובבנים – המתחרים האמיתיים לא יכולים להתחרות עם אופניים ששוקלים פחות מ 6.8 ק"ג (ע"פ חוקי ה UCI) וכך האופניים שקיבלנו למבחן אובזרו בחלקי Ultegra וכידון אלומיניום קשיח שהשלימו עבור אביב יחזקאל את הגרמים החסרים כדי להתחרות בצורה חוקית. הם יצאו מהאריזה גם ככה במשקל של 6.4, מספר לי אמיר פרזנטי מטרק. אצלי הם שקלו 6.75 רטוב עם מחזיק בקבוק אחד ופדלים Dura Ace ששוקלים 250 גרם, כלומר מחזיק בקבוק שני ועוד איזה מתקן ומחשב רכיבה כבר היו מביאים אותם קרוב למשקל החוקי לתחרות.

למרות המשקל המטורף בקלילותו של השלדה, הגבלת המשקל פה זהה לכל הדגמים האחרים עד 130 ק"ג- והאחריות זהה: לכל החיים. 

 

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של בייקפאנל.





 

כחלק מהפיתוחים בשלדה פותחה מערכת הולכת הכבלים הפנימית במשך שלוש שנים וטרק טוענים שהיא מייצרת פחות חיכוך ומשפיעה על העברה מדויקת ומהירה יותר.

סטנדרט ה BB90 באיזור הציר המרכזי של הטרק הוא מפיתוח שלהם והוא רחב במיוחד – ענק ממש. הסטנדרט הזה הושק ב 2007 וחוסכים בו קצת משקל בכך שהמיסבים מוכנסים ישירות לשלדה, ורוחב מעטפת הקרבון באיזור גדל עוד קצת לכיוון זרועות הפדלים – מה שמאפשר מפגש מאוד רחב של הצינורות וקשיחות צדית משמעותית לשלדה.

הטרק מגיעים ב 7 מידות בין 50 -62 (זה הרבה!). יש לי קטע מוזר במידות: לפי הנתונים היבשים גם מידה 52 אמורה להתאים לי, אבל בפועל גיליתי שתמיד אני צריך בטרק מידה אחת מעל – וללכת על ה 54. התוצאה הפעם היו אופניים טיפה ארוכים ממה שאני בד"כ בוחן, ובניגוד להמלצות המקובלות ללכת על המידה הקטנה יותר משתיים אפשריות – זה היה מעולה, אבל לא נקדים את המאוחר מבחינת סיפורי רכיבה. הריץ' במידה 54 הוא 39, בסיס הגלגלים הוא 98.1. זווית הראש היא 73 מעלות וזווית צינור האוכף היא 73.7. מה שחשוב לשים לב אליו הוא אורך צינור הראש – הגיאומטריה שנבחנה פה היא הקרבית, התחרותית הקרויה H1 ולה צינור הראש הקצר ביותר. זה מתאים לרוכבים שאוהבים לשבת נמוך ואווירודינמי. כמו שאני אוהב. ה H2 היא הגיאומטריה האמצעית המתאימה לרוב הרוכבים ולה צינור ראש מעט ארוך יותר (באמונדה אין את ה H3  – הגיאומטריה המכוונת נוחות או אנדיוראנס). 

אגב, טרק הם ממעט היצרנים שמפרסמים נתוני טרייל ואופסט – מאוד חשוב כיוון שזה משפיע על ההיגוי, אולם מאחר ורוב היצרנים האחרים לא משתפים, קצת קשה להשוותם. אספר לכם על התחושה בהמשך.

image06

אבזור

למעט הגלגלים – מה שמאפיין את האופניים האלה הוא שלדת קצה, ועליה חלקים בסיסיים למדי ולא הכי קלים – חלקי אלומיניום וקומפוננטות של אולטגרה. בתור אופניים של מתחרה מספונסר, אין שום סיבה להתפרע בחלקים (יקרים לספונסר) כשיש לך שלדה כל כך קלה. לרוכבי הפרו טור שרוכבים עם מערכות קצה שמים המכונאים כ 300 גרם במשקולת בתוך השלדה… אם תהיתם: גלגלי השיניים הקדמיים נתנו לי 53 שיניים בפלטה ו 39 בגלג"ש הקטן. מאחור קסטה של 11-28.

את האופניים קיבלתי עם גלגלי קרבון טיובולר של בונטרגר אולם היות ורוב הקונים לא ילכו על טיובולרים, וגם זה נושא מעניין בפני עצמו, בחנתי אותם רוב המבחן עם הגלגלים שלי. רק בשלב שני עברתי לטיובולרים – כדי לדווח לכם בכתבה נפרדת על העניין הזה.

תנוחה נמוכה ומושלמת, אבל רק למישורים, עליות, ירידות, סיבובים וספרינטים

תנוחה נמוכה ומושלמת, אבל רק למישורים, עליות, ירידות, סיבובים וספרינטים

בגזרת החלפים המצטיינים נמצאים האוכף והכידון של Bontrager – פשוט מעולים!

הכידון הזה מדגם Bontrager Race Lite (RL) Aero הוא כידון אלומיניום אווירודינמי ונמוך (shallow) – כלומר הדרופים לא מפילים אתכם לרצפה. הוא עולה כ 420 ש"ח. הוא קשיח ברמות מוחלטות – כידונים וסטמים מאלומיניום זו פעמים רבות בחירתם של רוכבים מקצוענים: גם בשביל המשקל כאמור אבל בעיקר בשביל הקשיחות הצדית, יציאה לספרינטים, ותחושת תגובה חדה. שוב – כמו בגזרת הקומפוננטות הוא לא קל (345 גרם) ולא יקר בכלל. מקובל לייחס לכידונים (ובכלל לחלק הקדמי של האופניים) הרבה מהתרומה למהירות באמצעות אווירודינמיות – אבל בעיני התועלת הגדולה של החתך האווירודינמי היא פה דווקא הנוחות – נוח מאוד לשים ידיים למעלה בחלק השטוח. אם אתם לא אוהבים את הכידון שלכם ורוצים להחליף – אני ממליץ לשקול את הדגם הזה (אני החלטתי להחליף את הכידון שלי גם לכידון כזה או דומה מקרבון).

כידון shallow, אווירודינמי, קשיח, ונוח במיוחד

כידון shallow, אווירודינמי, קשיח, ונוח במיוחד

גם האוכף מדגם Paradigm RL התגלה כמעולה במיוחד – בתור רוכב שבחר כבר שנים לרכוב עם מוצר אחר שמיבאת CTC – הפיזיק Aliante, אבל פה פתאום, סוף סוף מצאתי אלטרנטיבה חדשה. יש מצב שאני בוחן יותר לעומק גם את האוכף הזה (למשל את הגרסה הצרה יותר או רמות גבוהות יותר של אותו אוכף). הוא שוקל משקל לא רע של כ 215 גרם בממוצע (תלוי ברוחב) ויש לו מסילות טיטניום. המחיר של האוכף כמו שנבחן הוא 580 ש"ח ואם העכוז שלכם עוד לא מצא מקום נוח להשתקע בו – הייתי בודק גם את האופציה הזו.

בגזרת החלקים הייחודיים – מעצורים של Bontrager – העצירה שלהם היתה טובה מאוד, ושלטתי איתם במהירויות גם בירידות המהירות והתלולות במיוחד של הר אדיר והגליל העליון ללא שום בעיה. הם מצטיינים במראה בעל חתימת נפח קטנה. הם שוקלים כ 230 גרם לזוג (פחות מדורה אייס) – זה דגם בשם SpeedStop שקיים גם ב Aftermarket ומתאים לכל אופניים בחיבור ישיר.
הם לא בולטים אווירודינמית מעבר לצינורות ונראים מינימליסטיים משהו, ובמקביל – מכוערים למדי לטעמי: עיצוב גס ותעשייתי. הסיפור פה הוא בעיקר אל מול מודלים של טרק משנים קודמות – אז שמו משום מה את המעצור האחורי מתחת לציר המרכזי. טוב שעזבו את הקונספט הלא אמין והלא ברור הזה שנטען אז שהוא אווירודינמי יותר. הרוכבים קיללו בכל החלפת גלגל, ובכל פעם שהדבר הזה יצא שוב ושוב מאיזון. בדגם הזה העניין תוקן והמעצור שב למקומו הטבעי. אישית – אני מעדיף את המודולציה המדויקת והמושלמת של המעצורים של שימנו אבל לא הרגשתי בפועל צורך אמיתי בהחלפה כזו פה. 

אוכף מעולה על מוט פטנט עם מיתקון וכיוון באמצעות בורג אחד בלבד

אוכף מעולה על מוט פטנט עם מיתקון וכיוון באמצעות בורג אחד בלבד

עוד חלק ייחודי הוא כאמור מוט האוכף – המתלבש על צינור האוכף מלמעלה כשרוול חיצוני. יש לו בורג אחד בלבד לחיבור האוכף למוט – וזה אחלה לאופני כביש ומאוד מהיר וקל לכוון את הזווית והמיקום של האוכף (זה פחות אחלה לשטח כי בשטח יש לזה נטייה לקבל תזוזה במכות חזקות).

תראו, אני אוהב מקוריות ויש המון נגיעות מקוריות מאוד של Trek שאני עף עליהן, אבל רק אם זה נותן תועלת משמעותית שלא ניתן להשיג אותה בדרכים אחרות. פה אני חושב שהייחודיות של הלבשת המוט מלמעלה מיותרת כמו כל הטרנד של צינור אוכף אינטרגרלי שיש אותו לעוד כמה חברות. החוכמה של טרק ביחס לצינורות האוכף האינטגרליים האחרים היא שהם לא מאלצים את הלקוח לחתוך את השלדה, כך שיש פה בכל זאת קטע חכ: מקבלים גם אינטגרלי וגם מתכוונן. אבל אם היה מוט רגיל היה אפשר ללכת על הקו הסטנדרטי בתעשייה ולרוכבים היתה אפשרות לבחור את מוט האוכף המתאים להם ממגוון גדול של יצרנים.

תוספות נחמדות שהגיעו עם האופניים הם מגן מנפילת שרשרת לכיוון השלדה וקורא מגנטים אלחוטי משולב בתומכות השרשרת, למי שעוד יש לו מגנט על הגלגל.

צינור אוכף אינטגרלי אבל כזה שלא צריך לחתוך ומעצורי בונטרגר קלים

צינור אוכף אינטגרלי אבל כזה שלא צריך לחתוך ומעצורי בונטרגר קלים

הקטע של אופני העליות האלה – דווקא בירידות!

תראו, ברור ששלדה של 690 גרם שאפשר לבנות די בקלות במשקל שואף ל 6 קילו, ולהגיע עד פחות מ 5 קילו עם חלקים ממש אקזוטיים, תעודד טיפוס, אבל מה שלא ברור בדיוק הוא מה יקרה כשתתחילו לגלוש למטה.

חלק ניכר מהמבחן ביליתי בסביבה ההררית בגליל העליון בשני מצבים בלבד: טיפוס או ירידה. השיפועים המטורפים של הר אדיר, הירידה המהירה לערוץ הדישון, והסיבובים המהירים של כביש הצפון לימדו אותי הרבה על האופניים: ה Trek Emonda הם אופני הדיסנדינג הטובים ביותר בקטגוריה שלהם!

בפעם הראשונה שרכבתי עליהם בירידה מהירה הייתי פשוט המום מתוספת המהירות שהם הקנו לי. הבטחון והשליטה בקו הרכיבה הם כל כך משמעותיים וטובים יותר מכל אופני טיפוס אחרים שרכבתי עליהם, שאתה לרגע חושב שאתה על אופני אנדיוראנס. אבל לא – אתה על מכונה קרבית מהירה, חדשה וקשיחה, שפשוט מאפשרת לך להיות דיסנדר טוב יותר, ולקחת סיבובים מהירים מאוד משוחרר ורגוע יותר.

image04

מישורים וספרינטים

הסיפור על הירידות וההיגוי המושלם הזה במהירויות הגבוהות נמשך גם אל המישורים. האמונדה הגיעו אלי מכוונים בצורה מושלמת למידות שלי: פשוט בול. אבל הבול הזה הוא ארוך יחסית – משכיב אותך נמוך על הטופ טיוב, וקרוב יותר לגלגל בזכות גיאומטרית הH1 התחרותית. יש לא מעט רוכבים שזה נמוך להם מדי ועבורם תומלץ גיאומטרית ה H2, שמאפשרת לשים את הסטם במקום הנכון עם פחות ספייסרים.

נכון, אלה לא אופניים אווירודינמיים, אבל הדברים הכי חשובים באירודינמיות היו פה והשפיעו בצורה מורגשת במישורים: תנוחת גוף, גלגלים, כידון (ואליהם מצטרפים עוד כמה אלמנטים חשובים חוץ משלדה שלא נחפור עליהם כעת). האמונדה שהגיעו עם סטם 11 הורידו אותי על הדרופים, ונמוך למדי עם אמות אופקיות גם על ה hoods (החלק העליון של ידיות המעצורים) ובכך אפשרו לי לרכוב מהר ואווירודינמי במישורים. כשהנחתי מרפקים על הכידון השטוח בחלקו העליון הגב שלי היה ישר והמרפקים בזווית מושלמת – על המשטח הנוח לדמות אירובאר. הרגשתי איתם כמו אופניים שישתלבו מעולה בבריחה ארוכה.

שני פריטי אבזור פה: הכידון והגלגלים, הם פריטים אווירודינמיים מרכזיים בתמהיל של שיפור יעילות מול הרוח. תוסיפו להם את התנוחה המתוחה והנמוכה, וביגוד צמוד והדוק, וקיבלתם את רוב מה שדרוש כדי להיות התקפי בבריחה לאורך זמן ולהיות יעיל מול הרוח. העובדה הזו בתוספת היתרון החד משמעי במשקל ובחוויית ההיגוי הכללית של אופני קשיחות-משקל גורמת לי להעדיף את הקטגוריה של אופני העליות על אופניים שגם שלדתם אווירודינמית.

image02

הגאומטריה המושלמת באה לידי ביטוי משמעותי גם ברכיבות מישוריות ארוכות: יש לי לא מעט כאלה בתמהיל עם האמונדה – אני גר בשרון וחוצה את עמק חפר השטוח לגמרי לכיוון אזור גבעת עדה… שעות של עבודת מישור בקווים ישרים. מה שמשרת אתכם בדיסנדינג משרת אתכם גם במישור: תחושת יציבות כיוונית שבה האופניים כאילו קובעות את קו הרכיבה בעצמן, ומקלות על הרוכב לייצבן.

לכאורה, זה לא סיפור – לייצב כיוונית אופניים. הרי זה כבר טבע שני, ואנחנו אפילו לא חושבים על זה. אבל מסתבר שזה בכל זאת משפיע עלינו בצורה לא מודעת – יש איזה משהו מצטבר במאמץ העצבי והחושי לייצב את קו הרכיבה, שמעייף את המוח ואת הגוף.

זה שוב הוביל אותי לאותה אבחנה שהגעתי אליה כבר מזמן: יש משהו בתכנון הגיאומטריה האמריקאי (וראיתי את זה גם ביצרנים אחרים כמו ספשלייזד וקנונדייל) שהוא פשוט עדיף על האירופאי. כנראה שהרוכב האמריקאי מעדיף את ההיגוי הרגוע יותר ולכן אופני הכביש האמריקאיים מייצרים חוויה מעט יותר יציבה מזו האירופאית התזזיתית. כשדיברתי עם מקצוען בפרו טור לשעבר הוא אמר לי שגם המקצוענים מעדיפים את היציבות כי יש לזה השפעה משמעותית על הנוחות שלהם לאורך שעות ארוכות על האופניים, יום אחרי יום.  

בנוחות יש כאלה שיספגו יותר, אולם היום עם צמיגי ה 25 והורדת לחץ האוויר מגלגלים רחבים זה נהייה פחות משמעותי בשלדה. בכביש הצפון הישן בקטעים המשובשים עקב הטנקים המעבר מניפוח של 100PSI ל 95 סידר את העניין לחלוטין בלי שום תחושת הפסד מהירות.

בספרינטים – קשיחות אבסולוטית, תנוחה מושלמת וקוקפיט אלומיניום מבטיחים שגם וואטים של מקצוענים יתקשו לעקם את המערכת הזו, כל שכן אלה שלי. לקשיחות הצדית המושלמת של השלדה חוברת הגיאומטריה הזו שפשוט משאירה את המערכת נטועה לקו הרכיבה, ומאפשרת לכם לתת ספרינט טוב יותר, יעיל יותר ובשליטה.

image00

עליות – מעולה עד כדי בנאליות

ברור שמבחינת משקל זו לא השלדה שתגביל אתכם מלטפס הייטב… גם המשקל הכולל למרות החלקים הנגישים יחסית הוא מצוין. הגלגלים – הן הטיובולרים והן שלי הפרטיים שוקלים משקל דומה והכל מכוון ליעילות כלפי מעלה. השאלה המעניינת פה האם הגיאומטריה יציבה מדי בעליות? פה הקסם – לא. לכאורה אולי היה אמור להיות איזה טריידאוף אבל אין.

בדיוק כמו בספרינטים – האיכות המופלאה של ה Trek Emonda משאירה את הרוכב בתור החוליה החלשה – אלה לא האופניים. אי אפשר להתלונן שהם לא מגיבים, גמישים, לא whatever… אין ברירה צריך להתאמן יותר.

ביקורת

אז אם הגעתם עד לפה כבר הבנתם שיש פה מוצר שהוא כנראה אחד הטובים ביותר בשוק מסוגו. ממש נתקלתי בקושי לחזור מהאמונדה לאופנים הפרטיים שלי בגלל החיבור המושלם כל כך לאופניים האלה, לכידון, לתנוחה, ולמיקוד באפקטיביות שהם נותנים בזכות ההיגוי המצוין. אז מה בכל זאת אפשר לאמר כביקורת?

כמעט כלום. דבר אחד בלבד פגם לי אישית בחוויה – הרוחב המשמעותי של הצינור העליון שמקבל עוד הרחבה מסוימת במפגש עם תומכות השרשרת. סבלתי מנגיעה חוזרת של שריר הירך בצדו הפנימי בשלדה בכל פידול. היו מצבים ותנוחות שהצלחתי להימנע מזה, אבל בסה"כ זה היה שם כל הזמן. הסיכוי שזה יקרה גם לכם הוא קטן כי זה קשור במבנה גוף, מנח וסגנון רכיבה ספציפי שלי עם רגלים מאוד צמודות לשלדה, או בהסבר האלטרנטיבי: כן, אלה שרירי המשורגים, קוראות יקרות… 

דבר נוסף הוא המחיר – אם מסתכלים ימינה ושמאלה אולי מגלים שב 38,300 אפשר לצפות לדורה אייס וקצת יותר קרבון באוכף ובכידון המצוינים. כנראה שפה משלמים על ה OCLV 700 האמריקאי קצת יותר. 

image10

סיכום: Pink Is Badass!

סוף הדרך של אופנים! רמת הצטיינות טכנולוגית מרשימה הביאה את Trek למשקל מדהים לאופניים בייצור סדרתי. 690 גרם זה קיצוני, אבל זה לא הסיפור העיקרי. לדעתי גם מי שיקנה את רמות השלדה והאמונדה מהמחירים הנמוכים יותר יהנה מהגיאומטריה הטובה ביותר בקטגורית ה All Around שיש בשוק. תחושה כל כך טובה בכל המתארים, כולל אלה שאני חלש בהם יחסית (דיסנדינג) לא היתה לי מעולם על אופני טיפוס – הם תמיד קצת יותר מדי עצבניים במהירויות הגבוהות ובסיבובים. באמונדה הקלישאה התיאורית של אופניים שלוקחים סיבוב "כמו על מסילה" מתקיימת באמת.  

תוסיפו על זה את האוכף והכידון המעולים של Bontrager, את העיצוב הייחודי של Project One, ואת הקרביות הכללית של האופניים האלה, ותגיעו למסקנה ש #Pink-is-badass-indeed!

מאת: גיא חלמיש
צילום: יוני יוסף, ניר וינטרוב, גיאחה

 

מבחן Trek Emonda - קלילים בעלייה, טסים בירידה!
משקלקשיחותדיסנדינגגיאומטריה מושלמתאוכף וכידון
רוחב תומכות אוכףמחיר
91%Overall Score
עיצוב90%
חלקים ואבזור90%
עליות90%
מישורים90%
ירידות וסיבובים100%
נוחות85%
התקפות וספרינטים95%
תמורה לכסף80%
X פקטור סוביקטיבי מהבוחן95%