אז אחרי שסקרנו את האפיק מהזווית האישית בעיקר, וניסינו להעביר אליכם את החוויה, ננסה לדבר עכשיו על התחרות הזו ולסכם אותה בצורה כללית ורצינית יותר: איפה עומד אפיק ישראל 2016 ביחס לשנים קודמות ובכלל?

מאת: גיא חלמיש ועדי פרומין
צילום: גיאחה

פרספקטיבה – או למה אפיק ישראל חשוב?

אפיק ישראל, השנה עם title sponsor של חברת משחקי ההימורים אונליין Playtika, היא תחרות אופני ההרים החשובה ביותר שיש בישראל. היא בהחלט לא הכי גדולה מבחינת כמות המשתתפים (ואוליה דזרט צ'אלנג' העממית, ואירועי אופניים נוספים מכילים הרבה יותר רוכבים), והיא כבר לא בעלת הכי הרבה סטייג'ים לאור הוספת הסטייג' הרביעי בסמרתון. אז השאלה שצריך לשאול בהקשר שלה הוא למה בעצם היא חשובה יותר? ועוד שאלה מעניינת – כיצד היא תמשיך להיות כזו לאורך זמן?

  1. ראשית בגלל החלוציות בישראל – זו תחרות הסטייג'ים הראשונה שהייתה פה בשטח. גל צחור ביצע ייבוא  של הקונספט של הקייפ אפיק בצורה מאוד מרשימה. יש רוכבים רבים שאינם יודעים שהרבה מהאפיונים של אפיק ישראל לקוחים מאותה תחרות מיתולוגית של 8 ימים בדרום אפריקה, שהפכה להיות מירוץ אופני ההרים החשוב בעולם. כמו בתכניות טלוויזיה שיש להן "פורמט" כך גם האפיק הוא פורמט חוזר על עצמו: האימיילים לפני התחרות, הגרפיקה של המסלולים, ערכות המשתתף, מחנה האוהלים, סדר היום, דפוסי השימוש התבניתיים במוזיקה לאורך התחרות, והפקות וידאו במתכונת הקבועה עם האופי והסגנון של אפיק ישראל. האופן בו נעשה שימוש בפורמט קבוע, שעובד ברמת התוכן בצורה אפקטיבית יותר, הוא משהו שגל למד בקייפ אפיק ויישם פה, וכעת מבינים גם מנהלי תחרויות נוספים את חשיבות הגישה הזו. 
  2. בזכות הירידה לפרטים ורמת ההפקה – החזרתיות הזו, והדיוק של הפקת אפיק ישראל יש לה שני צדדים: גם בצד המקבל את המסר והאפקטיביות שלו (אצלנו הרוכבים), אבל גם בצד המארגן: באמצעותה לא ממציאים את הגלגל בכל שנה מחדש, וכך אפשר לבצע שיפור ולמידה אפקטיביים יותר. לא צריך להתחיל מאפס שבוחנים מה ישתנה בשנה הבאה. על זה תוסיפו את החתירה לביצוע מעולה שמאפיינת את האפיק מאז הקמתו ותקבלו אירוע מרשים. בראייה ענפית המקצוענות הזו חשובה ומקדמת אותנו! האפיק מסמן את הדרך גם למירוצים אחרים ומהווה את הקצה המקצועני והתחרותי של הסקאלה בישראל מבחינת רמת ארגון, שילוט מסלולים, עמדות הזנה, תקשורת,  תקציבים ומקצוענות. גם סמרתון קם במידה רבה בזכות אפיק ישראל. כדי שיהיה מגוון ועושר תרבותי צריך את הסקאלה כולה: צריך את הקצה השני הפיראטי, חינמי, לא מסחרי וקהילתי, צריך את כל מה שבאמצע, וצריך את Playtika אפיק ישראל שמושך את הענף קדימה – יש לו תפקיד מרכזי שאין לי ספק שיימשך לשנים ארוכות.
  3. בזכות ההשפעה הברוכה עלינו הרוכבים – הקושי של התחרות הזו משפיע על 600 הרוכבים שמגיעים אליה בצורה משמעותית. אתה לא יכול לגלגל אותה בקלילות. שלושה ימים אינטנסיביים מחייבים אצל רוב הרוכבים הכנה מדויקת, השקעה בציוד, והרבה רכיבה כל הקיץ. זה מייצר כיף ועניין בקבוצות הרכיבה שלהם, ודוחף את כולם להשקיע יותר באופניים!
247-001

"the force" – עידית שוב וגל צחור שמרימים את הדבר הענק הזה בכישרון, ידע וניסיון זו שנה רביעית

מה דעתנו על בניית המסלולים באזור החדש? מצוינים, מגוונים, ומוצדקים!

הצליח לו! האפיק השנה ייצר תמהיל מגוון של ימים שונים זה מזה, וכעת לאחר שסיימנו אנחנו מרגישים שיש פה קונספט מוצלח מאוד. קיבלנו שונות זמנים מיום ליום כשהתחלנו עם בינוני וקשה, עברנו לארוך וקשה מאוד, וסיימנו עם קצר ולא קל – זה מדויק ונכון.

גם מבחינת הנוף והחוויה – היום הראשון ובו הדישון (כנסו ללינקים לסקירת כל אחד מהימים, והצגת המסלול וגרף הגבהים) והטיפוס בו עם סינגל ביריה בירידה המטריפה שונים מאוד מהיום השני והעלייה לרמת הגולן, ושני אלה אחרים לחלוטין מחוויית היום האחרון ובו הסינגלים וכבישי החקלאים של רכס רמים.

בניית מסלול זה סללום מורכב בתוך סמיכת אילוצים קשה: צריך לייצר רמת מרחק מסוים, גובה מצטבר מסוים, להכתיב כמה מישורים יהיו בהלוך ובחזור, לספק כיווני רכיבה ושונות חוויתית, שילובי סינגלים, טיפול במעברי כבישים ומים… טעמים אישיים לעולם יגרמו לאנשים שונים להעדיף מסלולים שונים זה מזה, ולמארגני תחרויות שונים לייצר חוויה ייחודית להם: חלק רוצים הרבה יותר סינגלים וזרימה (כמו כותבי הכתבה הזו), חלק מעדיפים דרכי 4*4.

גל צחור אוהב להתחרות בתחרויות קשות, ולייצר תחרות אפית קשה שמיישמת את התג ליין שלה: a finisher is a winner, ובהתאם מכניס את הרוכבים לתוך מקומות שבוחנים את הנחישות הכללית שלהם, את החוזק המנטלי, ולא רק את יכולתם כרוכבים, אבל הפעם הוא הכניס את תפיסת העולם הזו לתוך הקטע השני, וידע לעבוד כמנהל מוצר אמיתי – שמתכנן מוצר לא רק לעצמו אלא גם לקהל המטרה שלו ונותן גיוון ומענה מושלם במסלול נפלא.

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של בייקפאנל.





 

 

האם האפיק החדש קשה יותר מהקודם?

קודם כל ניתן למספרים לדבר, אבל ברור שמספרים זה לא כל הסיפור.

 

2015- קיבוץ דליה2016- אצבע הגליל
מרחקגובהמרחקגובה
יום 1111        1,40095     1,300
יום 2106        2,350110     1,660
יום 368        1,55056     1,360
סה"כ285        5,300261     4,320

סיכום יבש של המספרים יראה שעל הנייר המירוץ של שנת 2015 היה קשה יותר, גם נתון המרחק המצטבר וגם הגובה המצטבר שלו גדולים יותר. (בעת כתיבת הכתבה היה באג באתר התחרות ולא הצלחנו להוציא את נתוני הזמנים – ננסה להשלים את זה בהמשך).

dsc04344

חן שרייבר תזונאי העלית של הענף ושל BIKEPANEL לוחץ ביציאה מהדישון…

שילוב המישורים

כל שלושת המסלולים השנה התחילו בקטעים מישוריים של 10 ק"מ, מקטעים שגרמו לכל הרוכבים לדחוף בקצב מאוד גבוה, כ-30 קמ"ש ואף יותר למשך 20 דקות. מי שעשה חימום טוב לפני נהנה מסיבוב רגליים בקצב טמפו, מי שלא הגיע חם עבד מאוד קשה מהיציאה משער הזינוק. כל אחד והכושר שלו, אבל רבים היו שם קרוב מאוד לסף האירובי ואולי גם מעבר. כל זה לפני שמדברים על האבק שכולם "אכלו" במשך כל הזמן הזה.

הכמות ואורך מקטעי הכורכר והאספלט השטוחים השנה היו גדולים יותר, מה שהביא לאופי רכיבה שונה עם עדיפות די ברורה לכבישונים.

חלוקת פרופיל הגובה לאורך המסלולים

ביחס לשנים קודמות נראה שהאפיק השנה בהחלט מתאים יותר למטפסים. גם אם הגובה המצטבר דומה מיום ליום הרי שזה לא רק הסה"כ שלו שקובע, אלא גם כיצד צוברים את הגובה הזה. כאשר גובה מצטבר מפורק לעליות וירידות רבות – כמו ביום השני באזור הכרמל, גם רוכבים חזקים וכבדים יותר יכולים להתמודד אתו טוב. כאשר יש עלייה אחת ארוכה עיקרית שצריך למשוך את כולה במאמץ פחות או יותר מרוכז, זה מסייע למטפסים ומקשה על הרוכבים המסיביים יותר. במישורים של ממש גם מטפסים יכולים להידבק למובילים ולפלטונים שנוצרים, לעומת רולינג הילס שבהם הרוכבים השריריים והחזקים יותר יכולים לנער אותם. המסקנה מכך היא שהאפיק קשה בצורה שונה לרוכבים שונים בכל אזור.

dsc04404

קטעי הייק-א-בייק מפרידים בין רוכבים שהולכים ורוכבים שרוכבים. גלעד נוביק וליאור חקלאי מטפסים

אופי התכסית

בנוסף לחלוקת הגובה המצטבר, זו התכסית שקובעת הרבה מאוד ומשפיעה על המהירות הממוצעת של הרוכבים. ביום הראשון ענני הפודרה שנכנסו לריאות ולעיניים גרמו לקשיים אמתיים ללא מעט רוכבים בנשימה ובראייה (אם רק אפשר לבקש מקק"ל והמועצה האזורית שם לתכנן מסלול אופניים למשפחות שיוצא מהגליליון לכיוון הירדן, לכ 20 ק"מ בעמק המישורי, ועבור זה לסלול את דרכי העפר ולהפכן לכורכר שם לקראת שנה הבאה? כך התיירים של גליליון יקבלו אטרקציה וגם יוכלו לרכוב אחרי גשם, ורוכבי האפיק יוכלו לנשום אוויר ולא פודרה גם ב 20 הדקות הראשונות של המירוץ).

היו לא מעט מקטעים של חציית הדישון שהם אתגריים לחלק מהרוכבים. הירידה מטה בסינגל ייצרה יתרון למי שמרגיש בנוח עם המהירויות שלו בתנאי אחיזה רופפת של סוף הקיץ.

ביום השני תפקיד התכסית היה דרמטי בהרבה: הוא החל שוב בענני הפודרה והמשיך למקטעים מאוד איטיים על סלעי בזלת לא זורמים. רחמים על מי שרכב שם ללא שיכוך אחורי! ההמשך לא הקל כשהעליה לרמת הגולן היתה עם אדמה רופפת בחלקים רבים ממנה, תלולה מאוד ועם קטעי הייק-א-בייק שמצצו את האנרגיה מהמתחרים. כשכבר הגעת למעלה ליער אודם חווית מסלול זרוע אבנים שלא אפשר לך ליהנות לגמרי מההקלה באחוזי השיפוע.

היום השלישי היה הכי זורם ומהנה מהבחינה הזו ולכן אפשר סיום מהיר יחסית שאף לא אחד מהמשתתפים הצטער עליו או על משכו. נדמה שהתכסית באזור החדש יותר מאתגרת ממה מזו שאנחנו רגילים אליה מהמרכז.

dsc04365

המישורים של ההתחלה והסיום בקטע הראשון והשני – קשים מנטלית, אבל קצת פחות מאחורי גב רחב וחזק – אלעד נותן…

תפקיד מזג האוויר – קריטי ושיחק לטובתנו!

התחרות, כל תחרות, תלויה בצורה משמעותית במזג האוויר. מאמץ גופני של כל כך הרבה שעות בחוץ פשוט מוכרע לפעמים על ידי מזג האוויר. השנה נחתנו על מזג אוויר מעולה עם כ 30 מעלות בגדול. מיד עם סיום התחרות משתנה מזג האוויר והטמפרטורות עולות בעוד 6 מעלות וחמסין… רק תנסו לתאר מה היה קורה לו אותה רמת הקושי הייתה מתיישבת על עוד 6 מעלות בממוצע לכל יום.

אז מה דעתכם? הצביעו:

 

 

אז איזה ציוד להביא לאפיק ישראל

נדמה לנו שברור לכולם שהארד טיילים לא מתאימים לתחרות הזו כמו אופני שיכוך כפול. היו לא מעט מקטעים שגם השיכוך הכפול לא הספיק… היו שם כמובן רוכבי הארדטייל שרכבו מדהים ומהר גם בתנאים האלה, אבל נראה לנו שלרוב הרוכבים כדאי לשדרג השנה, לפחות אם אתם בונים על אפיק ישראל הבא.

מבחינת צמיגים: אפשר לוותר בקלות רבה על צמיגי ה 1.9 וללכת על 2.2 שמנים ואוחזים… בקטעים משחררי הסתימות הם יצטרפו לשיכוך, בקטעי המישור המהירים הם ירחפו טוב יותר על החול הרך ובקטעי הירידות המטורפים הם יסייעו לאחיזה.

האם 1×11/12 או 2×11? ובכן, זו שאלה קשה. מצד אחד מי שהיה עם שתי פלטות מלפנים בילה לא מעט על הקטנה מלפנים והקטנה מאחור: יש פה עליות ארוכות שלא נגמרות, שיפועים מאוד תלולים, קטעים שבהם ההילוך או שניים הנוספים יכתיבו אם תרדו להייק-א-בייק או תרכבו, ואתם צריכים את הגראני הזה כדי לשרוד! מצד שני גם יש לא מעט מישורים ארוכים שמצריכים את הפלטה וההילוך הכי קשה שלכם ברכבות מהירות. יש גם לא מעט גובה מצטבר ו 300-400 גרם פחות על האופניים שמאפשרת מערכת 1×11 זה בהחלט שיקול. ההמלצה שלנו פה היא על כן סביב הטווח – לחפש את הקצוות הקיצוניים (מאוד קשה ומאוד קל) ולהחליט בהתאם.

האפיק יביא את הציוד שלכם לקצה. שלושה שבועות לפני תחליפו לשרשרת וקסטה חדשה וצמיגים חדשים ורפידות ברקס חדשות. תביאו ספיירים! אם יש גלגלים ספייר – תביאו אותם. ברור שצמיגים ספייר, חוליות שרשרת לתיקון מהיר, אלנים עם חולץ שרשרת, בלוני ניפוח כדי לחסוך אנרגיה בפנצ'רים ותביאו רפידות ברקס ושרשרת ספייר. בקיצור תביאו כל ספייר שאתם יכולים להביא, מקסימום זה יישאר באוטו כל המירוץ – יש סיכוי שתצטרכו את זה ולהזיק זה לא יזיק.

dsc04342

מטפסים בדישון

המחיר – לגמרי אטרקטיבי לרמת המוצר שמקבלים!

פה ושם שומעים על כל מני אנשים שמתלוננים על המחיר של תחרויות רב יומיות, אז אנחנו רוצים לשחרר פה איזה קריאת מציאות: המחיר (כ 1600 להשתתפות במחנה האוהלים) הוא נמוך לתחרות ברמה הזו ולרמת השירות וההפקה שמקבלים פה!

מגיע פה צל"ש ענק לגלצה ולתחרות על המאמץ לשמור את המחיר נמוך, זמין ונגיש, ולוודא שזה לא המחיר שיעצור רוכבים ישראלים מלהשתתף. החברה שהגיעו מחו"ל מספרים שפעמים רבות אפילו אם יוסיפו את כרטיסי הטיסה לישראל מעל עלות התחרות הם ישלמו יותר לתחרויות דומות במדינותיהם. יקר לכם המלון? שלושה שותפים יכולים לשים כל אחד 700 ש"ח נוספים לכל שלושת הלילות ולקחת צימר באזור ויקבלו עלות לא גבוהה בכלל לסופ"ש מדהים עם תחרות פנטסטית בצפון.

מספיק להסתכל אפילו רק על ערכת הרישום ולראות שבקלות יש בה עלויות של מעל ל-300 ש"ח. 50 ש"ח הנחה ב CTC, מולטי טול איכותי של Lezyne, תיק גב רשת מגניב של TYR, גרבי רכיבה של קסטלי, מגבת טיילנים קלה, מגנזיום מסופרפארם (שרייבר התזונאי של BIKEPANEL ממליץ על זה לפני השינה בתחרות סטייג'ים), ערכת פאנצ'רים עם תולעים… ועוד. לא התחלנו בכלל לדבר על העלויות הכלליות של התחרות, תחנות ההזנה והתכולה שלהן, התמיכה הטכנית של Shimano \ דאא לרוכבים גם בכפר התחרות וגם בתחנות ההזנה, הרכבים, החילוצים, והעובדים הרבים שבה, חסימת הכבישים ועלויות המשטרה, ועוד ועוד ועוד…

המאמץ בגיוס החסויות והתמיכה של Trek, Playtika, Rudy Project פנקייר וכל נותני החסויות  האחרים היא זו שמאפשרת את זה, ויכולת גיוס נותני החסויות והרתימה שלהם על ידי גל ורן צחור היא דבר מדהים.

237

3 עמדות שטיפה

כפר תחרות אחוד במלון

המעבר של אפיק ישראל אל מלון גליליון הוא הזדמנות משמעותית ושיפור משמעותי לחוויה הכוללת. הפוטנציאל פה הוא ענק ויש המון יתרונות לכך. זה להיט להיות במלון עם בריכה, מקלחת מסודרת, מיזוג בחדר, חדר מסז'ם ממוזג ולא באוהל בחוץ, מקלחות אמתיות ושירותים נקיים ומסודרים ולא ניידים…   גם העובדה שכולם נמצאים במקום אחד, משפיעה ברמה החברתית והאווירתית. במתחמים הקודמים היתה איזה התנדפות לאחר ההתאוששות הראשונית. פה פגשת חברים כל הזמן. הכל קרוב לאנשים, קרוב לזינוק, אפס זמן מבוזבז בניידות בין היבט אחד לשני של ניהול זמן התחרות. חד משמעית – שידרוג דרמטי משנים קודמות.

עקב הצפיפות ורמת האוכל הבינונית הוא לא הרגיש כמלון 5 כוכבים. מנות הצהריים הוגשו כעיסה דייסתית, ולצמחונים ו/או הטבעונים לא היה כל חלבון במנה, רכיב קריטי…  על זה תוסיפו מעט מדי עמדות הגשה של האוכל, עמדת קפה, לחם ושתייה אחת בלבד בבוקר, ותקבלו תורים ארוכים.  

חדר לארבעה היה למעשה חדר צפוף לשלושה (בו 3 מיטות ולא 4 – שניים מהארבעה ישנו במיטה זוגית קטנה). שוב – יהיו מי שיעדיפו את זה כדי להיות בכפר התחרות ולא בצימר בחוץ, אבל זה עניין של תאום צפיות: צריך להבין שזה מה שיש ובשנה הבאה עם הידע הזה זה יהיה ברור יותר, או שיותר אנשים יסתפקו ב 3 בחדר.

אילוצי המקום הכתיבו פשרות נוספות: מחנה האוהלים קרוב לכביש הראשי יצר רעש והקשה על הדיירים. פיצול האקספו לא אופטימאלי, כשכל הקהל נמצא בחצר הפנימית. רצינו לבלות הרבה יותר עם Rudy Project, Trek – CTC, רשת Recycles, עמדת הפינוקים של דאא יבואנית Shimano, פאנקייר וג'ו נו פלאטס.

dsc04383

הכניסה לאיזור המלון והאקספו המרכזי

האם הוא מצליח לעמוד בחזון השגרירות הבינלאומית?

אחת המטרות של אפיק ישראל מיום הקמתו היא לייצר שגרירות לישראל היפה, הרוכבת, האדיבה שיש בה חיים ספורטיביים טובים וחיוביים: כל מה שענף האופניים מייצג עוברנו. כדי להגשים את החזון הזה, צריך שהאפיק ייצר רכבת אווירית משמעותית של כמות רוכבים בינ"ל גדולה שתגיע אליו – בתשלום, לחופשת אופניים פרטית על חשבונם כתיירים. כשיגיעו כ 200 רוכבים כאלה לכל תחרות (כשליש) נוכל להגיד שזה הצליח.

בשנתו הרביעית, אפיק ישראל נמצא במקום די דומה לשנים קודמות בהיבט הזה, כשחלק ניכר ממעט הזרים שהתחרו הם למעשה עיתונאים או רוכבים שייובאו לפה בהזמנה ממומנת על ידי משרד התיירות – בינהם גם המנצחים.

אלוף הולנד ב XCO האנס בקינג שניצח את התחרות עם נובאק ג'ירי מספר לי שהגיע בעקבות היכרות אישית עם גל ועידית מקייפ אפיק של לפני חמש שנים ומאז הם ניסו להגיע. "השנה זה הסתדר עם הזמנה של משרד התיירות". נובאק מספר כמו רבים אחרים שמגיעים לפה שהוא הופתע מאוד מישראל: "שמעתי על ישראל רק מהעיתונות בצ'כיה, ומעט פחדתי – רק בעיות, מלחמות… אבל הגעתי לפה וגיליתי שאין שום בעיה. מקום מדהים". ההולנדי כבר היה פה ב 2013.

קצת פרספקטיבה: הם ניצחו פעמיים את ה "Brazil Ride" -מירוץ קשה מאוד של 7 ימים בברזיל, והגיעו במקום 8 בקייפ אפיק 2012! אז יש להם נסיון במירוצי קטעים… שאלתי אותם באופן כללי על המירוץ (שיסקרו במגזין ההולנדי בתחום): "הקייפ אפיק הוא אדיר, אבל שם אתה לא מדבר עם אנשים כל כך – כל אחד נעלם באוהל שלו… אני חושב שזה המירוץ עם האווירה הכי טובה מכל המירוצים שהיינו בהם. כולם נגישים ושואלים ומדברים… אפשר לשתות בירה אחרי המירוץ… בקייפ אפיק אף אחד לא שותה בירה אחרי הקטעים! אנחנו מאוד אוהבים את זה פה – פחות עצבני פה ויותר כייפי למרות שאין לנו קבוצה או תמיכה טכנית אישית, עדיין הכל מאוד מקצועי והארגון עשה את זה קל עבורינו מבחינה לוגיסטית והתמצאות."

242

ההולנדי והצ'כי (בקינג-ג'ירי) שניצחו נהנו מהאווירה

אז למה התחרות לא מצליחה להפוך ליעד בינלאומי?

כבר 3 שנים שיש כתבות, עיתונאים, סיקורים והכמות ואין שינוי דרמטי. אתם אולי לא תאהבו את מה שאנחנו כותבים פה, אבל הסיבה העיקרית היא שישראל היא מוצר גרוע לשיווק. מהפרספקטיבה האירופאית (קהל היעד העיקרי לתחרות) ישראל היא כובשת אלימה ומדכאת של העם הפלסטיני ויש פה קונפליקט אלים על הגבולות, חיזבאללה, חמאס, טילים, מלחמת אזרחים מטורפת מעבר לגדר עם מאות אלפי הרוגים ומליוני פליטים (סוריה – רק 30 ק"מ ממסלול היום השני). למה שמישהו ירצה להגיע לרכוב במקום כזה?

בנוסף – יתכן שדווקא המחיר הזול של התחרות הוא בעוכריה: דווקא בגלל שהוא מנסה למקסם הוזלה לרוכבים עצמם, אנחנו לא בטוחים שהיא משאירה מרווח למפעילי תיירות שילבישו עליה הצעות שכדאי יהיה להם לשווק. לשם המחשה: אם התחרות הייתה עולה 300 דולר נוספים למשתתף שהיו הולכים למארגן שמביא קבוצות  לישראל, וכל שאר העלויות היו דומות – אז תייר שהיה בודק את עלויות הארגון העצמאי היה מעדיף את המארגן. לישראלים זה נפלא, אבל להבאת תיירים מחו"ל נראה לנו שאולי זה מהווה מחסום מסחרי מסוים.

מצד שני תמחור זה דבר מסובך – העלאת מחיר, ומיד גם אנחנו, הישראלים שלא מכניסים את המחיר כשיקול האם להשתתף באפיק וממלאים אותו מהר מפתיחת הרישום, נתחיל להסתכל על מירוצים בחו"ל ונאמר לעצמנו – היי, ב 300 דולר נוספים אני מוותר על האפיק וקונה כרטיס טיסה לאיזה תחרות שווה בחו"ל. לא פשוט!

224

צוות "בוץ הרפתקאות" – ארנון שדמי ופליקס בראון.

תוצאות כללית Playtika Epic Israel 2016:

קטגוריית גברים:

1 . Beckin Hans הולנד, Novak Jiri – צ'כיה

2 . Martin Gluth – גרמניה, שלומי חיימי -ישראל

3 . Sarai Pietro , Deho Marzio – איטליה

 

קטגוריית נשים:

1 . מורן תלפז, מגאן בלצר- ישראל

2 . Karen Duff , Melanie Chambers -קנדה

3 . Beth Christiansen , -Sharon Shachar ארה"ב

 

קטגוריית מאסטרס:

1 . גלי רונן, ליאור זך מאור- ישראל

2 . ליאור זהבי, רז יעקובסון- ישראל

3 . נועם שילר, ארז שקד- ישראל

 

קטגוריית זוגות מעורבים:

1 . נעמה נויימן, ארז אייזנברג- ישראל

2 . – Grajczyk קנדה, Gracia Casati ספרד

3 . יוליה רפקין, דימה רפקין- ישראל

 

קטגוריית גראנד מאסטרס:

1 . אורן עוזרד, עמוס גרי- ישראל

2 . רמי ירון, אברהם זמיר- ישראל

3 . זהר גלילי, ארז וויסבורד- ישראל

dsc04405

מסלולי בזלת מטרטרי עצמות, ופתאום – גם מעיין עובר עליהם!

 

סיימנו עם טעם טוב ורצון לעוד

אפיק ישראל 2016 במקום חדש, באזור שונה לגמרי עם מסלולים ושינוי משמעותיים הסתיים בהצלחה – המירוץ מוצלח, ממשיך להחזיק רמה גבוהה של הפקה, וממשיך למגנט אליו את רוכבי האפיק בישראל. ההפקה של גל ורן צחור, עידית שוב, והמעגלים הנוספים שהם רותמים ביכולת יוצאת דופן, מייצרת את העוגן החשוב ביותר של רכיבת אופני ההרים בישראל.

עבור לא מעט מתחרים, מטבעה של חוויה קשה וארוכה כזו שיש לפניה תקופת הכנה ארוכה, שמרגישים הקלה כשזה נגמר. רוצים להיות רגועים גם כרוכבים רק 5 שעות ולא 8 או 12 בשבוע. רוצים לגוון לשחייה, או דברים אחרים. כעת תקופה של מנוחה, התחדשות ושינוי לפנינו, ואנחנו הולכים להנות ממנה עד הסוף, אבל לא לאורך זמן: סמרתון כבר מחכה מעבר לפינה…

מאת: גיא חלמיש ועדי פרומין
צילום: גיאחה