חבורה של רוכבים יצאה לרכוב בטיול אופני הרים של בקירגיסטן. הרים גבוהים, מרחבי עשב אינסופיים, שלג מפשיר לנהרות וקבלת אורחים יפה ולא מקולקלת. עזרא שהרבני על הטיול של אקו בהובלת יוני אדלר. לפרק הראשון לחצו פה.

מאת: עזרא שהרבני

נחיתה רכה בקירגיסטן – בישקק (Bishkek) 

ואדים המדריך המקומי מקבל אותנו  בשדה בקריאות "יש נשק?" "לפתוח בגאז'" במבטא רוסי כבד ולא ברור. ואדים גוץ שרירי וקופצני מזכיר לי מיד את ניקיטה בעל חברת הניקיון שמספק לנו עוזרות לניקוי הבית. אצל ואדים התחביב הפך למקצוע: בחורף מדריך סנובורד, בקיץ מדריך טרקים ולאחרונה גם אופניים.

את הצוות משלים בחא הנהג, קיצור של בחטיאר, עם אמא קירגיזיות ואבא אוזבקי. אמא של אשתו יקטרינה רוסיה והאבא קוריאני, מיזוג גלויות זה לא רק אצלנו. בכלל כל מי שעבר בדרך המשי השאיר קצת גנים לגזע המקומי.

בבישקק יש שוק נחמד ובלתי נגמר, ערימות התבלינים מזכירות את השוק במרקש (לכתבה: מרוקו באופניים). הלחמים הקירגיזים עבים ובעלי צורות הנדסיות מעניינות: משולשי ענק, ריבועים ועיגולים מקושטים. 

הפולקע והכנפיים ללא קירור לצד הפירות. הכי צדה את העיניים היא באסטת מזונות בעלי החיים: הבונזו והפריסקס המקומי בשקים פתוחים לצד תערובת מזון לתרנגולות.

אגם איסיק-קול issyk-kol (האגם החם)

ארבע שעות נסיעה מבישקק נמצא האגם, הדרך אליו רצופה מקומיות עטופות בגדים נגד השמש שמוכרות תירס חם היישר מהשדה. בכל באסטת דרכים בדרך יש ברווזונים מפלסטיק. מעט לפני האגם מתחילים לצוץ גם באסטות דגים מיובשים, שתי מקלות מותחים את הדגים ומדמים להם מראה סירות רחבות. לצדם דליי משמש דובדבנים ופירות יער. בעמק הקירגיזי נמצאת החקלאות המתיישבת של המדינה ואנחנו נהנים מהתוצרת.

הוא האגם האלפיני השני בגודלו אחרי אגם הטיטיקקה בדרום אמריקה והאגם המלוח השני בגודלו בעולם רק אחרי הים הכספי (שהוא גם אגם). מקור שמו בקירגיזית הוא האגם החם יען כי אינו קופא בחורף. יש לו כמאה ועשרים יובלי נחלים שמזרימים אליו מים ואין לו חור יציאה, בקצה כל שפך נהר יושבים הדייגים.

מסביב לאגם רוכבי כביש וגראבל מקיפים את האגם שגודלו שישים על מאה שמונים ק"מ. תחשבו את האורך מבאר שבע לחדרה והרוחב מתל אביב לירושלים, כנרת בגודל שליש ממדינת ישראל. כל יום רכיבה מהאגם נפתח בטיפוס. האגם בגובה 1600 מטר מוגדר אלפיני אבל החום לא מרחם וצריך לטפס לפחות שעה כדי להגיע לאלפיים מטר ולהנות מבריזה נעימה. ימי הרכיבה מסתיימים בירידה לאורך נהרות הנשפכים אל האגם, מה שמאפשר טבילה רומנטית בשעת ערב.

ג'טי אוגוז Jeti-Öghüz (שבעת השוורים)

הטיפוס לג'טי אוגוז מהאגם עוברת דרך נוף משובצת גבעות אבן חול מפוסלת, לרגע אתה מרגיש בירדן או במואב.  הרכיבה ברכס הטיאן היא רכיבה במוזיאון פתוח לכל דבר: כל קרון רכבת, כל משאית צבאית או אוטובוס אגד הופכים לבית מגורים. ארובה משתלשלת 45 מעלות אל השמש, שני ילדים יושבים בכניסה לצד לאדה או רכב אספנות וינטאז'.

לאחר הטיפוס בחמישים גוונים של ירוק, מדשאות בירוק בהיר מול יערות אמרלד ירוק כהה מגיעים אל פס בגובה 2800 מטר ממנו גולשים אל ג'טי אוגוז, בסינגל שנקרא סינגל הסוסים. הרבה שפריצים של קקי פרות נתנו לנו מראה מנומר שחייב אותנו להישטף בנהר לפני ארוחת צהריים, מראה מגוחך שיכל היה להיות גרוע יותר אם פרות היו יודעות לעוף.

ג'טי אוגוז הוא אחד הכפרים ההרריים הכי יפים שיש, לצד נחל הנושא את שמו, מחנות מחנות של יורטות של מקומיים, הנשים שוטפות כלים בנהר, הנוער על סוסים והגברים מצוידים בעיטים זהובים מאולפים לציד.

צייד העיטים בקירגיסטן

צייד העיטים בקירגיסטן זהו עניין מסורתי אבל נכון להיום נראה תיירותי לחלוטין. עומד הצייד, נותן כמה מילות הסבר, הילד מוציא ארנבת מסוממת מהאוטו, הצייד מטפס במעלה הדרך, משחרר את העייט, שמצידו מספק דאייה של כמאה מטר, אופססס, רגליו קשורות והארנבת מצליחה לברוח לנהר. הרחמים שלנו מתעוררים, אנחנו פותחים במהירות את העמותה למען המכרסמת, כשהצייד עומד נבוך, הקורבן מוחזר בנחישות והעיט מנסה לעבור בטסט שני. לכאורה המראה אותנטי, אבל תשעה קילומטרים משם בביציאה מהשמורה האמת מתפוצצת בפנים: כל ילד זב חוטם אוחז בעיט לצד כלוב ארנבות, ממש כמו הדובים המתהלכים עם הרומני בפואנו ברשוב והקוף עם התאילנדי בקוסמוי.

אם תתהפך לכם הבטן מציד העיטים אז נסו להימנע ממשחק הפולו המקומי בוריאציה אלימה בו שתי קבוצות פרשים מנסים להבקיע שער כשהכדור הוא כבש ללא ראש.

(Altyn arashan) אלטין אראשן- מעיינות הזהב  

סצינת הפתיחה של הסרט "בארכה" נפתחת עם מצלמה עולה אל גובה ההר, מוזיקה דרמטית ברקע של הרים סביב, האדים מסגירים בריכת מים חמים, בינות האדים והשלג יושב לו קוף עם ידיים משולבות עוצם עיניים ופותח אותו לפרקים, הקור עובר מסך, גם הקוף.  הקוף הפך לגיבור שנות התשעים שלי- שנים דמיינתי אותי עושה מעשה הקוף, בקירגיסטן באלטין אראשן זכיתי. 

גשם ליווה אותנו לתחילת יום הרכיבה ל Altyn arashan, רוכבים מסוקסים עומדים תחת מחסה, עטופים במיטב מעילי הגשם מתחפשים לילדות עם קוקיות, מנסים לשכנע אותנו לוותר. ארבע קתוליות בלונדיניות רכובות על סוסים מהוות את הטריגר לתחילת רכיבה, גשם, גינות סלעים, אנחנו מוצאים אט אט את הדרך בינות ההולכים היורדים מההר. העליה טכנית, אין רכבים רק משאית אחת מצליחה לעמוד לאתגר, תחת מסך גשם מטפטף הצער מקנן על ההחלפה שבוע קודם לגלגל שיניים קדמי 34. יובל רוכב לצידי על קנונדייל ירוקים, משלים את הפריזורה עם קסדה באותו הגוון, משתלב יופי עם הנוף והופך לרוכב הכי פוטוגני על ההר.

הדרך פזורה גינות סלעים, מנהלת רומן עם ההר; לרוב היא  צמודה, לעיתים מתרחקת מטפסת וחוזרת להיות צמודה. גשם שוטף הופך לטורדני וכאשר הוא מתפזר אנחנו פוגשים במעיינות החמים של העמק. במקום מספר גסטהאוסים, סוסים וג'יפים עם כיתוב taxi על הפרונט. אנחנו נכנסים למים החמים, שלובי זרועות כמו אותו הקוף אל מול הנוף האלפיני וצלילי הנהר השוצף, מתענגים במים החמים. יוצאים מהמים הרותחים, מורידים דופק בנהר, ואדים מגיע משום מקום מצוייד בבירות מקומיות ובביסלי גריל.

זה הזמן להיערך לדרך חזרה; תחשבו 15 קילומטרים של  נחל יתלה. סגמנט הסטרבה הראשון בקירגיסטן נבנה כאן: השמש שיתפה פעולה ויבשה לנו את גינות הסלעים, האלכוהול של ואדים בשילוב עם השהייה במים החמים הפכו את הירידה לחוויות דאון היל מרתקת.

אגם סונג קול (האגם האחרון)

אגם סונג  קול נמצא במרכז רמה של 3000 מטר. האגם קופא בחורף ומאפשר חיים כארבעה חודשים. שפת האגם- מרעה אחו אינסופי. לא תמצאו כאן סירות זכוכית גם לא דייגים. פסטורליה לראות סוסים כבשים ופרות על שפת האגם. מתחמי יורטות מזמינות סובלות מבדידות מזהרת, נדנדת עץ, מקלחות חמות ואפילו סאונה בתוך יורטה הצליחו לייצר כאן.

ההגעה אל האגם למרות גובהו היא במגמת ירידה. האגם מוקף שרשרת הרים ולו ארבעה דרכי גישה חוצי פסים בגבהים של 3600 מטר. לראשונה אנחנו רואים עדרי יאקים בדרך, למרות הגשם המקומיים עסוקים בגז הכבשים. אנחנו מנצלים את הגשם כדי להתארח ביורט, ביקשנו תה אבל הדרך לקבלתו עוברת דרך לחם, חמאה, וכמובן קומיס, החלב סוסות המוחמץ.

אחת מארבעת הדרכים נקראת 32 סרפנטינות ויורדת מהפס אל נהר הסונג קול שמתנקז אל מיודענו נהר ה- nyrin. הדרך ציורית ונטמעת אל העמק הירוק כאילו הייתה שם תמיד ואנחנו השתלבנו בה כאילו בוני הדרך חשבו על רוכבי האופניים שיגיעו אליה חצי מאה מאוחר יותר.

עוד ירידה ועוד עליה כשלפתע נראה הכביש. גלישה אליו סיכמה שמונה ימי רכיבה בקירגיסטן , 430 קילומטרים עם חמש וחצי אלף גובה מצטבר. נשאר לנו לבלות עוד יום נוסף לא במגרש הביתי שלנו: ברפטינג על נהר הצ'ו ולעבור את המסע חזרה הביתה בחברת פגסוס, אבל זה כבר לסיפור אחר.

 

כתב וצילם עזרא שהרבני


אוהבים טיולים? בטוח תאהבו את OUTPANEL!