פרק שני בסדרת המתח של יואב מאור. הנה הפרק הראשון.

יום אחרי אותה הצעה גורלית ואני תוהה: "למה לא, בעצם?" נכון, הספורט גדל וצמח לו, אבל בשנותינו בענף ראינו כבר די והותר חנויות שנסגרו כמו שנפתחו, או שלא שרדו שנה, ולא חסרים גאונים שימשיכו לפתוח עוד ועוד חנויות. ולסגור אותן. אז, למה להצטרף לסטטיסטיקה? למה?

כמו שכבר אמרתי, אחרי חמש שנים בחנות, אתה מקבל איזו תובנה או שתיים. האחת היא, שאמנם מדובר בתחביב, בספורט, בכיף, אבל בסוף היום מדובר בעבודה. בעוד דרך "להביא לחם לשולחן" (במקרה, מדובר בעבודה הכרוכה גם בשירות לקוחות, אך עוד נחזור לזה בהמשך). תובנה נוספת היא, שאין לך לאן להתקדם.

כן, חנות אופניים היא מיקרו-קוסמוס מאוד מוגדר ומוגבל. אם התחלת בתור מוכרן, אתה גם אחראי על ניהול מלאי, על הזמנות, על טלפונים ללקוחות וכן הלאה. ככל שתתמיד ותראה נכונות, תקודם במקרה הטוב לנהל את החנות. זה נחמד אם אתה עובד באיזו רשת ואולי יש גם רה-לוקיישנים בדרך, אבל בחנות "עצמאית" – מהר מאוד תמצא את עצמך חוזר לאותן תהיות. ואם התחלת בתור מכונאי…ובכן…שכח מזה.

מכונאי, קופאי ואיש שירות לקוחות – בעוד שיחה עם אמא…

P1010041

אז נחזור לצמד החברים האלה. רבות כבר נאמר ונכתב על כספים וחברים. לא מוכרים רכב לחבר, לא משכירים דירה מחבר וכן הלאה. אני דווקא מאמין שעסק המבוסס על חברות אמיתית – צריך להצליח. פשוט כי כבר יש כימיה טובה, דאגה, איכפתיות וכנות. במיוחד שהשניים האלה לא הותירו לי הרבה ברירה, ודאגו ללטף לי את האגו עם המשפט: "בלעדיך אנחנו לא פותחים…" – וכך מצאתי את עצמי נכנס לשותפות, במטרה לפתוח חנות אופניים בישראל.

 

כמו בכל מערכת יחסים, כל אחד יודע לתת רק מה שיש לו (או שזאת רק "הצרפתייה" ההיא, מהבדיחה), והאידאל הוא ששילוב הכוחות הזה הוא משלים ומפרה. כך יצא, שאחד מביא ממון ומוטיבציה, יחד עם ניסיון בעסקים, השני מביא ניסיון בניהול חנות אופניים, יחד עם יחסי אנוש מצוינים וסבלנות אינסוף ואני…טוב, אני מביא את עצמי. כמו שאמרתי – כל אחד נותן רק מה שיש…

 

רגע לפני שעוזבים הכל ופותחים חנות, הייתי רוצה להסדיר איזה עניין קטן. משל. נגיד שעשית תואר במשפטים. נגיד. סיימת אותו בהצלחה ונחטפת לעשות סטאז' במשרד יוקרתי. עברה שנה, הבוסים מרוצים, נותנים לך עוד תיקים, עוד כמה שקלים לשכר, עברו עוד שנתיים, סיימת את ההתמחות ואתה כבר מייצג לקוחות. הבוסים עדיין מרוצים ומוסיפים לך גם ביטוח מנהלים, פלאפון, תופינים. ואז, אחרי חמש שנים, צברת כבר מספיק ניסיון ובטחון, כמו גם שניים-שלושה לקוחות נאמנים, והגעת להחלטה – לפתוח משרד משלך.

טבעי, לא? הלוא גם לגוזלים מגיע לעזוב את הקן, הלא כן?

 

ברור לגמרי שקיבלנו הזדמנות ללמוד את רזי המקצוע, מהטובים ביותר בתחום. אין ספק שכמו כל שולייה או סטאז'ר, קיבלנו מהמומחים אצלם עבדנו המון כלים, ידע וניסיון. כמו שאין ספק שתרמנו מעצמנו ומבשרנו, לא פחות, לצמיחת והצלחת "המשרד" אותו אנו עוזבים. ואם אפשר להסתכל על המטבע הזה משני הצדדים, החונכים שלנו יכולים לומר שאנחנו איפה שאנחנו בזכותם, כמו שאנחנו אומרים מי אנחנו על סמך ההכשרה שלהם. במילים אחרות, אם אני רוצה להרשים מישהו, אני אומר שגדלתי ב"סלאלום חיפה" ורוצה לקוות שבצד השני, רוצים ומתגאים בהצלחה שלנו, כי היא חותמת איכות לדרך בה חינכו אותנו. תודה לכם, חברים.

—————————————————————————————————-

תנו לנו קצת אהבה ב Facebook (בקישור זה), ונעדכן אתכם על פרסום כתבות חדשות ב BIKEPANEL!

—————————————————————————————————-

מאת יואב מאור